RSS

יום שישי, 16 בספטמבר 2011

באים לביקור!

הפעם אין מתכון, זהו ביקורנו הראשון בארץ הקודש מזה כשנה, שבעקבותיו גם קוראי היקרים יהנו ממתנה קטנה מאמריקה הגדולה.
זהו, נשאר רק יום אחד לסמן בלוח, מחר יום של השלמת קניות ואריזה. מחרותיים ביום שבת ב-0630 בבוקר אנחנו יוצאים מהבית ל-24 שעות של כיף באוויר וביבשה שסופם בנתב"ג עם כל בני המשפחה האהובים שגם הם נרגשים לפחות כמונו. מוזר לבוא לביקור בארץ שבה נולדתי וגדלתי 32 שנה, שאני מכירה בה כל כך הרבה ובכל זאת כל כך הרבה דברים השתנו. השיח היומי ממאסטר שף שאני כל כך לא מחוברת ולא מצליחה להתחבר (ניסיתי לראות פרק אחד וזה ממש לא תפס, להיפך) למחאת האוהלים העצומה שלא מצליחה לעבור מבעד לתמונות ב-YNET. מסעדות לבקר, מקומות אהובים וחברים וחברות שאני חיבת להספיק לבקר - כמה כיף שהולך להיות לנו. אה והחלק הכי חשוב, לא ללכת למעבדה!! כבר שנה שלמה שלא הייתי בחופש יותר מארבעה ימים רצוף (סופ"ש + יומיים). אז בשבוע הבא תעבור שנה שלמה ועגולה מהיום שהמראנו לסן-דייגו, שנה נפלאה, לא קלה בכלל אפילו קשה אבל עם ערך מוסף משפתי מאד גבוה. אני מאוהבת קשות בבעלי היקר ובבני, אני פשוט מאושרת לחזור יום, יום הביתה לחיק משפחה קטנה ואהובה.
ההתרגשות שאחזה בי חזק כל כך בשבוע שעבר פינתה את מקומה למחשבות הפרקטיות והדף עם המטלות האחרונות מתמלא מרגע לרגע, כל כך הרבה עוד נשאר להספיק ולסדר. את כל הרשימות והסידורים כבר התחלתי חודש מראש אך ממש בעצלתיים כך שהרוב נשאר כמו תמיד לרגע האחרון. הגוזל הפרטי מסתדר היטב עם חוקי מרפי וכיאה לכך מדדתי לו לפני השינה 100 מעלות פרנהייט שזה 37.8 צלזיוס - פסיעה מחום. הילד מנוזל ומשתעל, אנחנו יכולים לראות ניב בוקע ומקווים בכל ליבינו שהוא רק מוציא שיניים ולא נטפל איליו איזה חידק לשמחה. השאלה היא איך הוא יתעורר מחר, יום לפני הטיסה.
לטיסה קנינו DVD נייד ואוזניות דוב פנדה לגוזל שנראה כמו מיני D.J כשהוא רוקד מול המסך. קנינו גם בצק, לוח ציור, צבעים וחטיפים. צרבנו את כל סרטוני משאיות הזבל האהובות (סתם משאית זבל נוסעת ברחוב ומרוקנת פחים, שעמום תופת והילד באקסטזה!), מכבי האש והאמבולנסים. אני מאד מאד מקווה שהטיסה תעבור בשקט והילד יהיה בריא.
כל הצד ליד המיטה שלי עמוס במתנות, בעיקר מתנות לילדים, בגדים וצעצועים. אך גם יש אוסף קטן שמיועד לכם, קוראי הבלוג. יש רדיד אלומיניום לאפייה שכלום לא נדבק איליו והוא עמיד לטמפרטורות גבוהות גם של 230 מעלות. יש כמה חבילות של מנג'טים צבעוניים למאפינס/קאפקייק, ממר מרשמלו, מרשמלו קטנים שמעולים לשוקו או קישוטים (עוד דוגמא),
מתנה סימלית מאמריקה שאם אתם חפצים בה אנה השאירו תגובה בסוף הרשומה ותנו לי המלצה של מה אני חיבת להספיק לעשות בארץ. (אתם יכולים לכתוב בתור אנונימים ולהשאיר את שמכם/כנויכם בסוף התגובה) ביום רביעי השבוע (21 לספטמבר) אני אערוך הגרלה מבין המגיבים ובפוסט הבא אפרסם את שמו של הזוכה שאיתו אתאם את העברת המתנות.

***עדכון***
אז עכשיו אנחנו כבר שבועיים בארץ, נהנים מכל רגע. הגוזל מאושר, סוף סוף הוא מוקף בקהל אוהב ומפרגן. יש סבא וסבתא פעמיים, דודים, דודות ובני דודים להשתעשע איתם. אני מרגישה כאילו אני חיה בשני עולמות מקבילים שלא יפגשו לעולם, כך שיש את ה"אלה" של סן דייגו ויש את ה"אלה" של הארץ. כל כך כיף כאן! אני אוהבת את החיבוק הגדול שמרגישים פה, אני מאוהבת בתל אביב, כל כך כיף ללכת ברחובות, כל כך הרבה פינות חמד והכל במרחק הליכה אחד מהשני. חברים וחברות שחסרו עד מאד, אפשר לדבר כך סתם באמצע היום ואף אחד לא מתעלף מעיפות. זה בעצם מרגיש כאילו מעולם לא עזבנו, בא לי לחזור לדירתינו וללכת לישון, היה כל כך עצוב לפגוש את הדיירים שלנו בדירה. זוג מקסים שהילדים ישר התחברו, אני מיד ביקשתי רשות לעשות סיור במטבח שלי, בחדרים שלנו ובעצם זה ממש לא שלנו... אני כל כך מתגעגעת לשכונה ולשגרה הישראלית החונקת. כמה חודשים לפני שבאנו אמרתי לבעל שאני כבר ממש מרגישה בבית וממש כיף לי שם בסן דייגו אבל כשהגענו הבנתי שבעצם אני ממש לא מרגישה בבית כמו שאני מרגישה כאן. מצד שני שני זוגות חברים שחזרו מסן דייגו ארצה מאד מתגעגעים לשם... אולי תמיד הדשא של השכן ירוק יותר.