RSS

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

קובה במיה, קובה סלק



לבסוף לאחר זמן שנראה כנצח גלעד שליט ובני משפחתי חזרו איש, איש לביתו. נראה לי שהאמא היחידה שהיתה שמחה יותר ממני באותו יום שלישי הסטורי היתה הגברת אביבה. כל היום רק הייתי עסוקה בלבכות, על החזרה המשמחת שלגלעד ועל זה ששלושה שבועות של אי וודאות מסתיימים ואני שוב לא אלך לישון לבד, שוב הבית יהיה בבלאגן ושוב לא יהיה פה שקט ומנוחה :) לזוגי מגיעה את פרס אב השנה לאחר טיסה מעכשיו לעכשיו עם עולל סקרן בן שנתיים. הכי נחמד היה לשמוע שהגוזל מיד ברך את כולם לשלום ונפרד מכל המשפחה האהובה שפינקה אותו קשות בדרך לפגוש את אמא (מי אמר מרקו?). איך שהמטוס נחת בסן דייגו הזוגי מספר שהגוזל נעמד על הכסא והחל לצעוק לחלון "א מ א ! ! !". הפגישה היתה מאד מרגשת - צעקת "אמא" וקפיצה לידיים שלי, חיבוק ע נ ק י, מליון נשיקות ותקווה שפרידה כפיתית כזו ארוכה לא תחזור על עצמה (שבוע זה דוקא נחמד...). מאז הגוזל מקפיד למנות את שלושתינו ודואג שנהיה כולנו יחד כל הזמן. כשצריך ללכת לגן ההוא מבקש למטוס לישראל בשביל לטוס לסבתא וסבא :)
את האמת זה היה לפני שלושה שבועות בערך, מאז עוד הספקנו לחגוג לגוזל יום הולדת שנתיים בשנית, הפעם עם עוגה בצורת משאית זבל ועוד מטעמים ישראלים - יועלה ברשומה נפרדת וגם הספקנו לחזור לשגרה המבורכת ללא גלידה בבוקר, בצהריים ובערב!
לכבוד ההחורף שכבר כאן אני מעלה סוף סוף את הרשומה שלי על קובות הסולת.
 אני כבר ממש לא זוכרת אם רשמתי זאת בעבר אך חצי מהגנים שלי מקורם בבצרה בעיראק. סבתי העירקית מצד אימי, סבתא שרה, היא הסבתא הכי מתוקה בעולם. אשה עדינה ויפה (מוזר, אבל עדיין יש לה baby face) עם הנשמה הכי גדולה שאני מכירה. נחזור לקובות, הקובות שצילמתי הן קובות סולת, קובה במרק. הקובות העיראקיות שאני מכירה מתחלקות לשתיים: קובות במרק וקובות מטוגנות. הקובות במרק הן קובה סולת ויש כאלה שמכינים את המעטפת גם מאורז טחון (לא מבושל רק מושרה במים, זה גם מאד טעים אך יותר עבודה והכנה מראש) כאשר המרק בו מתבשלות הקובות משתנה. הסוג השני הוא הקובות היותר מוכרות, הקובות המטוגנות. מבחנתי המטוגנות הן ה"חגיגיות" יותר, אלה שהיו עושים למסיבות משפחתיות, קובה בורגול וקובה תפו"א (פטטה). הקובות המטוגנות כמובן דורשות עבודה רבה יותר כי מלבד הכנת הקובה עצמה צריך גם לטגן תחילה את המילוי ואח"כ לטגן את כל הקובות. אי לכך הקובות האהובות עלי, ובעיני מנה החורפית ומנחמת היא קובה סולת. אני אוהבת את שלושת הגרסאות האלה, בסדר העדיפויות הבא: הכי טעים קובה סלק (גם צבע משגע וגם טעם חמוץ מתוק מעולה), קובה דלעת (גם חמוץ מתוק והדלעת מתפוררת ומעניקה למרק גוף טעים) ומרק במיה (עגבניות ובמיה שהוא האהוב על הגברים במשפחה שמוכנים לעשות הרבה בשביל הירק הרירי הזה).
כשהגענו בשנה שעברה שלחתי את הזוגי לקנות סולת Semolina, הוא חזר אלי עם קמח פסטה ולא ידעתי מה לעשות. בת הטוחן, אחת הבנות שהכרתי כאן היא ביתו של טוחן, הסבירה שהסולת שבארץ Ferina היא בעצם אותה סמולינה רק שעברה תהליך נוסף ומשהו נפל שם בדרך (לא זוכרת את ההסבר המדויק). אני חייבת לציין שהסמולינה יותר טעים, אז אם בא לכם לשדרג במקום סולת להשתמש בקמח פסטה מחיטת דורום שנקראת סמולינה, לכו על זה.
הכמויות במתכון הן לא מדויקות בגלל שלא השתמשתי בקמח סולת ישראלי. הסולת צריכה להיות רטובה כולה ואז אחרי 5 דקות הגרגירים עוד סופחים מים והבצק מתקבע.
נתחיל:

מצרכים:
500-600 גרם בקר טחון
1 בצל גדול
1 צרור כוסברה קצוץקצוץ היטב
1 צרור פטרוזיליה קצוץ היטב
רכז רימונים
500 גרם סולת
מיץ מלימון שלם
סוכר חום
מלח ופלפל

לקובה סלק - 3 סלקים בינוניים
לקובה במיה - 500 גרם במיה (קוטמים את הצ'ופצ'יק בלבד), עגבניות מרוסקות
לקובה דלעת - דלורית בינונית או חתיכת דלעת יפה במשקל וכף רסק עגביות.


מתחילים בלהוסיף כפית שטוחה של מלח וכוס מים לסולת, וממשיכים להוסיף מים בהתאם לספיגת הסולת לקבלת בצק רך אך לא נוזלי כלל (כמו בצק של משחק).
מכינים את מילוי הבשר הטחון - מוסיפים לבשר את הפטרוזיליה, הכוסברה, 2 כפות רכז רימונים, כפית מלח, רבע כפית פלפל ומערבבים היטב.
מתחילים להכין את המרק בו יתבשל הקובה. קוצצים את הבצל ומטגנים בכף שמן זית (בסיר גדול של מרק), מוסיפים כף מלח וממשיכים לטגן עוד מספר דקות. מוסיפים את הבמיה/ דלעת/ סלק ומוסיפים סוכר חום (3 כפות לסלק, הכי חשוב בסלק להמשיך לטגן את הסלק עם הסוכר כחמש דקות לפחות עד שישנו מיץ מאד מרוכז בתחתית הסיר/ 2 כפות לדלעת ולבמיה).

עכשיו מוסיפים עגבניות לבמיה או לדלעת ולבסוף מוסיפים מים עד לגובה של חצי מהסיר, מוסיפים מלח (בין כף לשלוש כפות), פלפל, עוד סוכר (בערך רבע כוס סוכר חום לקובה סלק וקצת פחות מזה לקובה במיה וקובה דלעת) ומביאים לרתיחה.
בינתיים צרים כדורים בגודל של כדור פינג פונג ממלית הבשר. כשכל כדורי הבשר גולגלו קורצים את אותו גודל של כדור פינג פונג מהסולת, פותחים את כדור הסולת ומכדררים את הקובה בצורה הבאה:
הנה שוב:
את הכדורים המוכנים מוסיפים למרק הרותח. לאחר רתיחה ראשונה של המרק, מוסיפים את מיץ הלימון וטועמים את המרק - המרק צריך להיות חמוץ מתוק, כזה עם טעם מודגש - לא להתביש להוסיף עוד מלח ועוד סוכר. המרק נותן את טעמו לקובה ובהגשה משמש כרוטב לאורז ולכן הוא צריך להיות בעל טעם מודגש יותר ממרק רגיל. משאירים את המרק ברתיחה עדינה לכל אורך הוספת הקובות. לאחר שכל הקובות בסיר מבשלים על אש קטנה חצי שעה ומגישים מעל אורז לבן פשוט (כוס אורז על כוס וחצי עד שתי כוסות מים בהתאם למידת הרכות האהובה עליכם).

הנה כמה תמונות ממפגש "קפה ומאפה" בו הכנו שלושה סירים במקביל, תראו כמה סגול הקובה סלק יוצאת:


ותמונה של הסיר של הקובה במיה - הפעם עם עגבניות מרוסקות לעומת תמונת הפתיחה עם עגבניות שלמות משומרות שאני ריסקתי בבלנדר.
* הצילומים מהמפגש באדיבותה של תמר :)
בתאבון!

10 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אמא שלי(המרוקאית) שלמדה להכין קובות(הכי טובות בעולם) מסבא שלי(העיראקי) מכינה קובות מחצי כמות בורגול טחון דק- בעיני נותן מרקם טוב יותר. והיא גם משוגעת, משקיעה כמות זמן( כמעט לא הגיונית בעיני)בהכנת הבשר למילוי. יש לי בראש תמונה שלה עומדת מעל גוש בשר ענק וחותכת אותו קוביות קוביות, אותן היא מבשלת בלי כלום(ולמעשה בשומן של הבשר עצמו) ועל זה מוסיפה תבלינים, אני יודעת שבשר טחון זו המלית הנפוצה אבל אי אפשר להשוות, עולם אחר (מה שגורם לי לחשוב שמזמן לא נסעתי הביתה ביום שישי בצהריים). הקובות שלך נראות מעולה, אני ממש מריירת פה, גם אני הכי אוהבת קובה סלק, אבל את זה אמא שלי מכינה רק לבקשה מיוחת, כדי לפנק אותנו.
שירה
(האנונימי זה כי אני משום מה לא מצליחה לבחור פרופיל אחר, סבירות גבוהה שזה המחשב שלי שמתנהג לא יפה לאחרונה)

אלה צפריר אמר/ה...

הי שירה,

את מדברת פה על קובות מטוגנות נכון??

קובות בורגול שאני מכירה (אכן גם במשפחתי משתמשים בחצי בורגול טחון דק) הן מטוגנות. פעם סבתי היתה מכינה לי אותן מבושלות במרק שיהיה לי לצהריים לאוניברסיטה כי היא ידעה שאני לא נוגעת במטוגנות מטעמי דיאטה. בכל מקרה קובה בורגול לוקח המון זמן ואם אמך שתהיה בריאה עוד קוצצת את הבשר בעצמה!!! קובה בורגול הכנתי בעצמי רק פעם אחת כשבאה איזה חוקרת גרמניה למעבדה ואירחתי אותה בעזרתן האדיבה של שתי חברותי מהמעבדה שטרחו עימי במטבח יום שלם להכנת ארוחה ישראלית. אז טיגנו קובות בורגול והכנו גם את המלית בטיגון עצמי עם תבלינים, צנוברים וצימוקים (אני אוהבת אוכמניות מיובשות). אבל בעיני זה השקעה מטורפת!

יאללה שירה, סעי לאמא לשישי, היא בטוח תפנק אותך!

אלה

אנונימי אמר/ה...

איזה השקעה. צריך להתכונן לזה שבוע נראה לי :)

אלה צפריר אמר/ה...

דוקא לא. הסולת מאד רכה וקל לעבוד איתה כך שהיא נסגרת בקלות. אני ממליצה להכין רק חצי מהכמות לארוחה משפחתית גרעינית ואז זה ממש סבבה.
נראה לי שצריך להתכונן שבוע רק נפשית :)

אנונימי אמר/ה...

כמה שזה היה טעים!!!!
אילה

אלה צפריר אמר/ה...

תודה אילה!!

עכשיו את יכולה לעשות בעצמך, או שאפילו כבר עשית לבד כשאני חושבת על זה??

אילת אמר/ה...

טוב, זה כלום לעומת התענוג שזה היה בפועל.... כזה כיף גדול - קובות בסאן דייגו ! אלופה שלי ! כמובן שאין מצב שאני אכין כאלה בעצמי - למרות שביקשתי שיעור אישי... ואני מאוד שמחה שעוד אנשים יכינו ויטעמו את המנעמים הללו... 1. - מי זו בת הטוחן הסמויה ? 2. תזכירי לי - לספר לך על בת הטוחן או על - ה - טוחן בהזדמנות... D-:
וקדימה - פוסט יומולדת חגיגי...
:-)

דנא אמר/ה...

שנים אני מפנטזת שמישהו סופסוף ילמד אותי להכין את המעדנים הללו. אין עלייך!מבטיחה לנסות ואם יצליח גם לדווח.

אלה צפריר אמר/ה...

אילת, אני שמחה שלא ביזבזתי עליך זמן בשעור פרטי :)
מחכה לשמוע את הסיפור על הבת ועל ה - טוחן. נשמע סיפור טוב!!
מאד מקווה שפוסט יום ההולדת לא יעלה בהפרש של חודש לפחות.... אני אשתדל!!

אלה צפריר אמר/ה...

הי דנא, אם יש לך שאלות או הבהרות שאת צריכה תרגישי חופשי לשאול פה בתגובה, מבטיחה לענות במידי (מינוס 10 שעות של הפרשי השעות ישראל סן-דיגו).
בהצלחה! מחכה לשמוע שנהנתם.

הוסף רשומת תגובה