RSS

יום רביעי, 21 בינואר 2015

צ'יראשי סושי


השנה הזו החלטתי לעשות מעשה ולכתוב את הרזולוציה שלי לשנת 2015 כלומר לעשות רשימה של דברים שאני רוצה להספיק השנה. זו השנה החמישית שאנחנו גרים מחוץ לישראל וכמו כל שנה סביב תחילת השנה האזרחית ברדיו אני שומעת רק על רזולוציה ורזולוציה. אחד מהדברים ברשימה שלי זה לפרסם בבלוג על בסיס קבוע לפחות עד שאני אחזור להרוויח כסף עבור המטלות שאני מבצעת. בנתיים רצים לי בראש כל הרשומות שאני רוצה להעלות לבלוג וכיאה לאם במאה העשרים ואחת יהיו הרבה רשומות של אוכל שאני אישית תופסת כאוכל מזין ומהיר הכנה. אוכל משפחתי שמתאים גם לילדים. אצלנו הילדים די אוכלי כל, בעיקר הם אוכלים לפי מצב רוח, הם יכולים נורא להתלהב ממאכל ולמחרת להחליט שגם הטיפה שהם טעמו על הלשון עושה להם בחילה. אני ממזמן הרמתי ידיים ואני משתדלת לאתגר אותם כל פעם מעט.

כשעברנו לסן דייגו לקח לי זמן רב להתאים את התפריט הביתי, להתרגל לארוחות ערב שהן הארוחה המרכזית ביום (בגן הילד היה מקבל נשנוש בצהריים ולא ארוחה חמה מלאה) ולשנות את הדיאטה שתתאים להצע. לקח לי זמן להתרגל לקוטג' המשונה, למצוא את הגבינה הצהובה שחביבה עלי, בולגרית וצפתית עד היום לא מצאתי אבל זנחתי את החיפוש ממזמן.

במעבדה שבה עבדתי היו מספר קוראנים מקסימים ודרכם לאט אבל בטוח התוודעתי לסופר האהוב ה-Zion Market אותו הייתי פוקדת כל שבוע, תחילה רק באזור הפרות והירקות ובהמשך זלגתי לעוד ועוד מעברים. אני חושבת שמבחינה קולינארית ההרפתקאה בארה"ב הושפעה בצורה הדומיננטית ביותר מהמטבח הקוראני והיפני. מכאן לשם התחלנו לצרוך בבית אצות ובין היתר צ'יראשי סושי היתה מנת דגל שבועית ואהובה בביתינו, שני ההורים אוכלים טונה טרייה ביותר והילדים סלמון צרוב:


צ'יראשי סושי זה בעצם אותם מרכיבים של סושי רק שזה בא בצלחת ולא מגולגל באצה. כמו כל סושי גם פה ניתן לגוון באשר למילוי או בעצם בתוספות. אני מאד אוהבת מלפפון, אבוקדו (לא אוכלת סושי בלי אבוקדו!), חביתה כשבא, דג טרי ברמת טריות גבוהה שמתאים לסשימי (גם דג צרוב או מבושל הולך) ואצה קריספית טובה (אצה שעברה טיגון/צלייה והמלחה/תיבול).

פה בארה"ב האצה היא סוג של חטיף וניתן להשיג חבילות אצה שכאלה בסניף הקוסטקו/טריידר ג'ו המקומיים. הנה הסוגים העיקריים:


יש חבילות אישיות שבו האצות חתוכות בדיוק בגודל הקופסא והן נהדרות כחטיף או סתם עם אורז דביק. בסופרים האסייתים אפשר לקנות אורז דביק מוכן לחימום במיקרו ובעיתות עקה זה מה שהייתי טורפת במעבדה במצבי רעב - אורז וחטיפי האצה האישיים הללו. האריזה הגדולה יותר היא אותן אצות קריספיות בגודל של אצות לגלגול סושי, את האצות הללו אנחנו אוכלים בארוחה משפחתית, אני חותכת אותם לחתיכות בעזרת מספריים ואז כל אחד מניח קצת אורז ומגלגל לסיגר טעים. החבילה האחרונה שעומדת בקצה היא שברי אצות מתובלות עם שומשום וזה משדרג מאד מאד את הצ'יראשי.

דבר נוסף שחשוב מאד בסושי הוא האורז. זהו אורז בעל גרעין קצר שנקרא אורז דביק. זה ממש לא האורז העגול האיטלקי, זה סוג אחר. צילמתי את האורזים שיש לי בבית להשוואה קצרה:

 
אצלנו בבית יש לי מתחת לכיור שני שקי אורז האחד בסמטי והשני אורז סושי. שק הכוונה ל-10 קילו :)

הכנת אורז לסושי היא פשוטה ומצריכה רק אורז ומים. המפתח הוא שלושת רבעי כוס אורז על כוס מים (אורז בסמטי לדוגמא, אני מכינה על מפתח של כוס אורז על שתי כוסות מים).
תחילה שוטפים מעט את האורז להוצאת שאריות מתהליך הייצור (ממש לא צריך לחכות שהמים יהיו שקופים, דקה שטיפה זה ממש מספיק) ונפטרים מכמה שיותר מי שטיפה (בשביל לא להגיע לעודף מים שיניב דייסת אורז).
את האורז מעבירים לסיר קטן עם מכסה מתאים, מוסיפים את המים (מינוס כף, זה בגלל המים שנשארו מהשטיפה), מכסים את הסיר ומביאים לרתיחה. כשהמים רותחים מנמיכים את האש ללהבה הכי קטנה ומחכים עד שכל המים אינם (מחזיקים את המכסה על הסיר ומטים לראות עם יש מים). מכבים את האש וממתינים 3 דקות.


מוסיפים 2 כפות של חומץ לסושי ומערבבים היטב, רצוי עם מקלות. הערבוב אמור להיות עדין שלא למעוך הכל אלא להפריד את הגרגירים. החומץ לסושי הוא בעצם חומץ אורז, מלח וסוכר. ניתן לקנות חומץ אורז לסושי או שניתן להכין לבד: בסיר מכניסים כוס חומץ אורז, 3/4 כוס סוכר וכף מלח - מחממים קלות עד שהכל נמס ומבקבקים, מחזיק לנצח.

את האורז מכינים באותו יום שאוכלים אותו ונותנים לו להתקרר לפני ששמים עליו את התוספות. לפעמים אני לא עומדת בהוראות שלי וזוללת כשהאורז רותח, אבל אז האצה מאבדת מהקריספיות שלה. אבל, כשנורא רעבים זה לא ממש משנה...

עכשיו מכינים את התוספות. הנה מה שהכנתי היום:


הכל נעשה בחיתוך חופשי. אני אוהבת קוביות קטנות של אבוקדו בשביל שזה יספיק לי לכל המנה, כל ביס עם אבוקדו. את הדג אני חותכת למרובעים, החביתה מגולגלת ונחתכת לרצועות דקיקות ומלפפון גם לרצועות שיתאימו לי לביס.
עורמים את הכל יפה יפה על האורז, מכינים וואסאבי למי שאוהב, משפריצים קצת (עד כף) סויה על המנה (לא על האצות) ופשוט מתענגים.


לסיכום:

מנת צ'יראשי -

3/4 כוס אורז
1 כוס מים

2 כפות חומץ אורז לסושי

להגשה - בין חצי מכמות האורז המבושל לשלושת רבעי הכמות (זה מה שאני אוכלת בהתאם לכמה אני רעבה), מעל תוספות שאוהבים בסושי ובערך כפית רוטב סויה מעל הכל, לפי הטעם.

בתאבון!

6 תגובות:

דפנה י. אמר/ה...

צפתית אני לא יודעת אם תמצאי, כי זאת גבינה ישראלית לגמרי. אבל מצאתי כאן (מישיגן) בסופרים משהו שנקרא "Bulgarian feta" וזה מזכיר בולגרית, גבינה טרייה-קשה ומלוחה שמוחזקת במי מלח.

אולי גם את תצליחי למצוא?

אחלה פוסט. אני לא חובבת סושי, אבל זה עושה לי חשק לנסות.

אלה צפריר אמר/ה...

הי דפנה, את הפטות למיניהן אני מכירה ומחבבת לעיתים. הן יותר מלוחות וקשות מהבולגרית שהייתי צורכת בארץ. אהבתי את הרכות יותר עם המליחות המעודנת. אבל כמו שאת אומרת זה בהחלט גבינה ישראלית.

veredgy אמר/ה...

מצטלם נפלא וניתן (?) גם להריח. בקרוב אסע ליפן והמתכון הזה הכיר לי סושי שלא ידעתי אודותיו. בעזרתך גיליתי מנה נהדרת שאפילו העיראקי (אורז, כן?) שלי יוכל לאכול בתאבון.

אלה צפריר אמר/ה...

ורד, איזה כיף לנסוע ליפן! עוד מנות יפניות שאני מאד אוהבת הם דנבורי למיניו, אלו גם מנות אורז שמעליהן יש תוספת של ירקות או שניצל מטוגן עם חביתה או סתם חביתה עם בצלים. לפני ששמים את החביתה מוסיפים ציר טעים ואז כל הכיף הזה נשפך על האורז ויוצר מנה מנחמת ומשביעה. ואת ממש צודקת עם העיראקים, אורז מדבר אליהם על כל צורותיו. הדג הנא והאצות לעומת זאת לא מדבר לכל אחד.

אנונימי אמר/ה...

נשמע מעולה! בדיוק עברנו לסן דייגו (: איפה את קונה את הטונה?

אלה צפריר אמר/ה...

איזה כיף לכם! את הטונה הייתי קונה בזיון מרקט אהובי - http://www.zionmarket.com/sale/store1.htm ממליצה ללכת לשם בין יום חמישי לראשון ולהשתדל בשעות הפתיחה לפני שנעשה עמוס. יש להם בסוף החנות מחלקת דגים לסשימי (זה לא הדגים על הקרח) ויש שם סלמון וטונה ארוזים וטריים כל כך שממש נמסים על הלשון. תהני!

הוסף רשומת תגובה