RSS

יום שלישי, 24 במאי 2011

שדרוג עוגת יום הולדת

את המתכון המשפחתי של עוגת יום ההולדת הכושית נתתי פה לא ממזמן לכבוד יום הולדתי. גם ברשומה ההיא העוגה הכושית עברה שדרוג קל והפכה לגרסא של עוגת "היער השחור". מאז היו פה עוד שתי כלות שמחה קטנות בגיל 4 ו-3 שהדודה לעת מוצא (ככה זה כשהמשפחה נמצאת במרחק של 20 שעות טיסה) התנדבה להכין להן את עוגת היום הולדת. הראשונה ביקשה עוגת דומינו, עליה היא חולמת מאז יום הולדת 3, כזו מהספר האדום של "עוגות יום הולדת" של ג'וזי מנדלסון (הספר שממנו אמי הכינה לי ולאחיותי את עוגת החלומות כל יום הולדת מחדש). לכבוד הבקשה נאפתה העוגה הפעם בתבנית מרובעת ונחתכה למלבנים, כולל חיתוך הקצוות שיהיו מלבנים ישרים.
כל מלבן צופה בגנאש שוקולד בנדיבות ומעל צויר בעזרת שוקולד לבן מומס את הנקודות של הדומינו.
 בהפעלה של היום הולדת הילדים הכינו קאפ-קייק של עוגות שוקולד שנאפו בגביעי גלידה, הילדים טבלו אותם בגנאש שוקולד וקישטו אותם בסוכריות שכל המרבה הרי זה משובח. ועדיין כשהגיע תורה של עוגת היום הולדת כל הילדים התאספו וחיכו בשקיקה לעוגה הכושית כאילו שלא ראו עוגת יום הולדת מימיהם וכמובן כל אחד בחר את החתיכה שמוצאת חן בעיניו.
* טיפ לשוקולד לבן - טריות זה שם המשחק, אם במקרה נתקלתם בשוקולד לבן שאינו נמס כשמחממים אותו והופך לגושים ושומן סימן שהשוקולד הלבן חיכה זמן רב מידי לתורו. לטובת ארועים של קישוטי עוגה אני קונה שוקולד לבן טרי ואותו ממיסה ללא שום קושי במיקרוגל.
הנה התוצר הסופי וכלת השמחה המתוקה אף יותר מהעוגה:


חודש אחרי חגגנו יום הולדת לילדה מקסימה נוספת שמלאו לה שלוש שנים ביום העצמאות, הפעם הוזמנה עוגה עגולה וזהו (הילדה תקשט לבד). משם הבלוג והתאור העצמי אפשר להבין ששוב לא שלטתי ביצריי והייתי חיבת לנסות משהו חדש בעוגה הזו. הפעם העוגה נחתכה באמצע לטובת שכבת מרשמלו גנאש, פחדים רבים ליוו את התהליך לגבי ההרפתקאה בדבר שכבת המרשמלו והרעיון רקם עור וגידים תוך כדי התקדמות הניסוי. בתחילה העוגה נחתכה באמצע על ידי סכין לפריסת לחמים. להגנתי יאמר שהחלטתי לצאת להרפתקאה חצי שעה לפני שהיינו אמורים לצאת וחצי שעה אחרי שהעוגה יצאה מהתנור - לא אידאלי לשני הכיוונים! אז את העוגה תחילה הרטבתי בכף ליקר תפוז מדוללת בארבע כפות מים וכפית סוכר, העוגה נפרסה והאמצע הורטב שוב באותו ההרכב. כעת סידרתי את המרשמלו (אצלי היו אלה ארנבוני הפסטל מהחג האחרון הידועים בכינויים "באני") ואז החלטתי שצריך דבק ולכן הרטבתי בגנאש דליל, כזה שהיחס שמנת שוקולד נוטה לשמנת, במחשבה שניה החלטתי שזה לא מספיק והעברתי את הכבודה שוב לתבנית ומשם לגריל בתנור ל-3 דקות לקבלת הברולה. 
כעת סגרתי עם החלק השני של העוגה וכל המרשמלו התחיל לגלוש לצדדים. בקור רוח עם אותה סכין לחם אספתי את העיסה המתוקה הזו ומרחתי אותה על דפנות העוגה.
יצא בלאגן לא אסתטי ומכאן הכל צופה בגנאש של בערך 1:1.


הבעיה היא שהעוגה היתה עוד חמימה וכך גם המרשמלו, אידאלי היה לקרר ראשית את העוגה ואז להוסיף את המרשמלו, לתת לו להצטנן (אפילו עם עזרה מהמקרר/מקפיא) ורק אז לעטוף בגנאש, אם לא הגנאש לא נשאר על המרשמלו אלא נפרד לאיטו. מכאן הכל עבר במהירות למקפיא ואחרי כמה דקות טושטש עם אבקת שקדים:
זהו, למסיבה ומהר כי אנחנו מאחרים...
כלת השמחה המתוקה שקישטה את העוגה בעצמה:


העוגה היתה מעולה, נימוחה, עסיסית ועשירה. הילדים והמבוגרים התלהבו כאחד ולאחר כמה דקות נשאר רק שריד.


הנה תמונה של נחת:

תודה לדוגמניות המתוקות ולהורים שלהן שפירגנו ואישרו לי לפרסמן. 


המתכון המלא לעוגת השוקולד - לחץ כאן למתכון המלא לעוגת השוקולד.
לגבי מתכון לגנאש אני תמיד מביאה לרתיחה (שימו לב אני מביאה לרתיחה ולא מרתיחה, ברגע שמתחיל לרתוח זה ישר יורד מהכיריים) שמנת "להקצפה" (32% וצפונה), בקערה נפרדת אני מניחה את חתיכות השוקולד המריר (אני משתמשת בשוקולד שבא במטבעות קטנים ואז לא צריך לחתוך/לשבור אותם) ויוצקת שמנת רק עד כיסוי השוקולד. מחכה כשלוש דקות ומערבבת בעדינות עד שמתאחד (הכי כיף לערבב באמצע במעגלים לקבלת "עין" שוקולד שהולכת ומתפשטת לצדדים). ככל שהשוקולד מריר פחות (תכולת מוצקי הקקאו נמוכים יותר) כך יש להוסיף פחות שמנת (בשוקולד לבן אין מוצקי קקאו, זה רק חמאת קקאו, סוכר ומתחלבים. ולכן יש להיזהר עם הוספת השמנת אם רוצים גנאש יציב ולא סירופ שוקולד לבן). וככל שהשוקולד מריר יותר יש להעלות את יחס השמנת שוקולד במטרה לא להשאר עם גוש שוקולד אחרי קרור הגנאש.
הרטבת העוגה יכולה לעשות עם כל ליקר אהוב - איייריש קרים, ליקר אגוזים או קפה הם המועדפים עלי. אם קהל היעד שלכם עבר את גיל 18 דללו כל שלוש כפות ליקר בכף עד שתיים של מים/חלב :) עוד אפשרות היא להרטיב את העוגה עם יין קידוש מתוק וטעים שמדולל במים (גם תירוש מתאים) - 2 כפות מים על 2 כפות יין. בכל מקרה כדאי לטעום את הנוזל שיהיה טעים.
כל העוגות שאמיועדות לקישוט נהפכות על ראשן. רצוי לאפות את העוגה מספר שעות לפני הקישוט כך שהעוגה תתיצב ותתקרר. העוגה שהתקררה בינתיים נהפכת על ראשה (אם ראש העוגה יצא ככיפה גבוהה אני חותכת את הכיפה ליישור העוגה ואז הופכת) מורטבת בנוזל הנבחר (פסקה הבאה) ומקשטת... 
מילוי מרשמלו:
1. את העוגה הופכים על תבנית שיכולה להכנס לתנור.
2. חוצים את העוגה במרכזה (רצוי סכין לחיתוך לחם), מניחים צלחת או תחתית עוגה נוספת על העוגה, מכניסים את הסכין וכך מצמידים את העוגה לצלחת ומניחים את החלק הזה בצד.
3. מרטיבים את החלק התחתון בליקר ומסדרים את חתיכות המרשמלו בצפיפות, יוצקים מעט מהגנאש ומעבירים לכשלוש דקות לגריל (אופים רק עד שהמרשמלו מתנפחים ומזהיבים קלות).
4. מניחים מעל (כשהכל עוד חם) בזהירות את חתיכת העוגה העליונה.
5. מורחים את שאריות המרשמו שנוזלות על צידי העוגה.
6. מרטיבים את החלק העליון של העוגה. 
 מניחים לעסק להתקרר (ניתן להעזר לרבע שעה במקפיא) ומצפים בגנאש או בכל ציפוי אחר.


זהו לבנתיים ועד ליום ההולדת הבא שיהיו רק שמחות :)

יום ראשון, 15 במאי 2011

מאפינס בננה


תדע כל אם עבריה או אבא משקיען (גם האם משקיענית), מה לעשות עם הבננות הבשלות מדי, אלה שממזמן הפכו ל"דבש" או כאלה שצועדות לשם בבטחה. זו הגרסא שלי ללחם בננות/ עוגת בננות/ מאפין בננות, את המתכון הוצאתי לפני בערך 6 שנים מהאינטרנט היות ולהורי יש עץ בננות מניב בחצר (טוב זה לא עץ אלא גזעול) וקשה לאכול 10 קילו בננות שמבשילות להן יחדיו (גם השכנים כבר נחנקו) וגם בשל זכרון טעים מארה"ב שהיה לי למאפין בננה-אגוזים שנמכר בקוסקו. בחודשים האחרונים המתכון עבר התאמה לזמני הדוחק כך שמספר הכלים המלוכלכים הצטמצם וכך גם משך ההכנה. התוצר הסופי לעומת זאת נשאר טעים כשהיה, עסיסי בעל מרקם לא דחוס מדי ולא אורירי מידי, ממש כמו שאני אוהבת. הכי טעים לאכול אותם בסמוך לצאתם מהתנור (אחרי רבע שעה קרור) שיש להם מעטה שחום ופריך, אגוזים קלויים בטעם משגע והמרקם המושלם והחמים של המאפין. רוב הפעמים אני אופה לאחר שהפעוט ישן כך שלמרות שהן יוצאות ב-2200 וצפונה מהתנור אני חיבת טעימה, אה, כן, גם הריח משגע!
המסה נאפית בתבנית מאפין ובתבנית מיני-מאפין לפעוט ללא תוספת האגוזים, לאחר הכנות חוזרות ונשנות בוריאציות שונות אני יכולה לספר שלטעמי הכי טעים לזרות את האגוזים מעל המאפין ולא בבלילה כי כך הם יוצאים קלויים קלות ובפנים העיסה הם "נרטבים" ולא קראנצ'ים קלויים וטעימים. שוקולד מריר בפרט ושוקולד ככלל הם גם אופציה טעימה שנאפתה פה רבות ועכשיו בגלל האפיה לפעוט הוסרה מהרשימת המרכיבים.
הפעוט הפרטי מזהה את קופסאת המאפין בכל מקום בו היא מוחבאת ודורש "fin" ו"פתח" שנקלף לו את הנייר וכך הוא מייד מעלים את הראשון ומבקש "more" (בכל זאת הוא חצי אמריקקי) בתוספת סימן מפורש משפת הסימנים לתינוקות, שמאד רווחות פה, אותה הוא מאמץ מצמודתו למשפחתון (איזה אהבה). המאפין השני לעומת הראשון אינו נאכל מיד אלא נמרח תחילה ביסודיות ברחבי הבית, לאחר מילולו בידיו הקטנות ודגימתו תוך כדי. כל בוקר הילד אוכל דגני בוקר עם אבא וכשאמא מצטרפת לחגיגה עם הקפה והמאפין הוא מיד דורש גם אחד משלו.
המתכון הפעם הוא בקטגורית "קל להכנה" היות והוא לא מסובך מדי ומתאים מאד לאופים מתחילים (יש הרבה תמונות שיהיה ברור) או כאלה שאין להם סבלנות לעודף שלבים.


מצרכים:
1 כוס סוכר (200 גרם, ניתן להוריד גם לשלושת רבעי אם לא אוהבים מתוק מאד)
100 גרם חמאה רכה (אני משתמשת פה ב"מקל" אחד)
חצי כפית מלח
1 כפית תמצית ווניל

3 בננות (ניסיתי עם שתיים ויצא פחות טעים בעיני)
2 ביצים
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
2 כוסות קמח (280 גרם)
חצי כוס חלב


כוס אגוזים שבורים
* חצי כוס שברי שוקולד


הכנה:
את החמאה אני בדרך כלל מרככת במיקרו, עד 10 שניות מכל צד כשבאמצע אני הופכת צד. החמאה צריכה להיות רכה ולא נוזלית. את הבננות אני מועכת עם מזלג. משלבים את הסוכר והחמאה ומתחילים להקציף עם וו גיטרה.


מקציפים את החמאה, המלח והסוכר בערך 8 דקות להכפלת הנפח הראשוני. מדי פעם לכל אורך התהליך רצוי לגרד את דפנות הכלי (עם לקקן או קלף) כך שהכל יתערבל בצורה אחידה.

מוסיפים את תמצית הווניל והבננות ומקציפים עוד 2 דקות להתאחדות מלאה.


מוסיפים את הביצים


ומקציפים עוד 3 דקות את הכל יחד.


מוסיפים את החלב ומערבבים קלות.
בקערה נפרדת מערבבים את הקמח ואבקות האפיה ומעבירים למיקסר (למי שאין יכול לעבור לערבוב נמרץ עצמי).


חשוב שהערבוב יהיה מינימאלי, רק עד שמתאחד ולא להמשיך הלאה (רשת הגלוטן שמתפתחת בצורה זו היא שתגרום לעוגה להיות דחוסה וצמיגית יותר לעומת האוריריות הנחשקת).


והבלילה מוכנה. אם רוצים להוסיף שברי שוקולד, מערבבים אותם בשלב זה.
עכשיו מעבירים לתבנית המאפין או לכל תבנית בה תחפצו (שימו לב שבתבנית עגולה או ארוכה משך האפיה יתארך, ויהיה כ-40 דקות וצפונה, יש לבדוק עם קיסם את מרכז העוגה ולהוציא מהתנור רק שהקיסם יוצא עם פרורים או יבש). כלי נפלא למאפין הינו כפית גלידה עם קפיץ.


כך יש פחות לכלוכים והמאפין יוצאים אחידים בגודלם (ולא חלק עצומים שיוצאים מגבולות הגזרה)


עכשיו מפזרים את האגוזים מעל המאפינס. ואופים ב-160 מעלות (באמריקה מחממים תנור ל-380, מכניסים כשחם ומורידים ל-360 למשך האפיה) או 150 טורבו למשך של כעשרים דקות או עד שהמאפין השחימו כמו בתמונה.


ניתן לשמור עד 4 ימים בקופסא אטומה או להקפיא בקופסא אטומה ולהפשיר אחד אחד במיקרו - זו כמובן השיטה האהובה עלי. כך המאפין יוצאים קרובים יותר לאכילתם טריים.


עכשיו בקיצור,

מצרכים:
1 כוס סוכר (200 גרם, ניתן להוריד גם לשלושת רבעי אם לא אוהבים מתוק מאד)
100 גרם חמאה רכה (אני משתמשת פה ב"מקל" אחד)
חצי כפית מלח
1 כפית תמצית ווניל
3 בננות (ניסיתי עם שתיים ויצא פחות טעים בעיני)
2 ביצים
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
2 כוסות קמח (280 גרם)
חצי כוס חלב


כוס אגוזים שבורים
* חצי כוס שברי שוקולד

הכנה:
1. מקציפים (וו גיטרה!) את החמאה, המלח והסוכר.
2. מוסיפים את הבננות, תמצית הווניל ומקציפים לתערובת אחידה.
3. מוסיפים את הביצים ומקציפים עוד שלוש דקות.
4. מוסיפים את החלב ומערבבים קלות.
5. מוסיפים את תערובות הקמח, אבקת סודה ואבקת אפייה ומערבבים עד לתערובת אחידה
* זה הזמן לקפל פנימה את שברי השוקולד
6. מעבירים לתבנית רצויה ומפזרים את האגוזים.
7. אופים ב-160 מעלות (באמריקה מחממים תנור ל-380, מכניסים כשחם ומורידים ל-360 למשך האפיה) או 150 טורבו למשך של כעשרים דקות או עד שהמאפין השחימו.

יום שני, 9 במאי 2011

המאפיה שלי

כבר בארץ הלחמים שלי היו שם דבר, לכל ארוע שאיליו הוזמנתי הייתי מגיעה עם הלחמים שלי. לחברה טובה הייתי אופה לחם שבועי והמקפיא היה מאובזר בשניים עד 8 ככרות (לפני ארועים). פה בארצות הברית הלחם שלי הוא עוד יותר מבוקש ואהוד מאשר בבית, כי פה הלחם שנמכר במכולת הוא לחם ספוגי שבעיקר יש בו אוויר. כל הישראלים והארופאים מסביבי ממש מתענגים על הלחם האמיתי הזה, עם טעם של לחם, קרום קשיח ומרקם ספוגי וקפיצי - כזה שיש ללעוס לפני שהוא נעלם ואינו נהפך בצקי ברגע שלוחצים על הפרוסה, אלא חוזר למצבו המקורי. כפי שכבר סיפרתי בעבר גם השאור (המחמצת שהיא בעצם תערובת של קמח, מים ושמרים שמקורם הבראשיתי היה בקליפת תפוח) הגיע איתנו לארצות הברית, הוא שרד את תלאות הדרך ולאחר אישוש מהיר הוא חזר לאיתנו ומניב לחמים לתפארת. אפילו נמסר גור לבית חם ואוהב שמניב אף הוא לחמים לתפארת. באמריקה כמו באמריקה הכל בגדול, התנורים פה הינם תנורים רחבים ולכן השינוי היחידי שנעשה במתכון להתאמתו לגולה נעשה בכמויות, במקום 800 גרם קמח שהיה מניב 3 לחמים בינוניים אני מכינה בצק מ-1200 גרם קמח ומכינה 6 ככרות או לחלופין מספר ככרות ולחמניות לפי הצורך, הרצון וזמן ההתעסקות העומד לרשותי. מדהים שאני מכינה את אותו המתכון כבר למעלה משלוש שנים, שבוע כן ושבוע לא (בממוצע). בחגים אני מוסיפה גרעינים, גבינות, עגבניות מיובשות, קונפי שום או/ו אגוזים למיניהם בשלב יצירת הככר, בין אם במרכזו או בציפויו. השעות של ההתפחה הן הדבר הכי דינמי בהכנת הלחם מבחינתי, מתחילת הכנת הלחם עד למוצר הסופי עוברות כ-11 שעות. לפעמים בגלל אילוצים חלק מהפוגות התפיחה הינן ארוכות יותר ומבוצעות במקרר וחלקן חייבות להתקצר (או שמא הלחמים לא תפחו בשל מזג האויר הקר) והלחמים יעברו להמשך מנוחתם בתנור. בגלל החלק הדינמי אין אף לחם הדומה לחברו, פעם יוצא אוורירי יותר, פעם אורירי פחות, פעם חורים קטנים ופעם חורי ענק. הכל תלוי בכמות המים שתשתנה בהתאם להתאדות המים מהכיכר בהתאם לזמני ההתפחה ובסביבת ההתפחה. לכן כל פעם אני מחכה מחדש לפריסת הלחם לראות איך יצא הפעם, תמיד קשה לי להתאפק עד שהלחם הצטנן (מינימום מינימאלי - חצי שעה, הכי טוב שעה) וניתן לחתוך - לראות, להריח ולטעום את התוצר.
אין כמו ריח של לחם וביס מלחם טרי, הרבה יותר טעים מהבגט החם בסופר. כל כך טעים שלא צריך למרוח שום דבר, רק לתת ביס ולהתענג.


המתכון פורסם בבלוג זה שלב אחרי שלב, מרענון השאור, הכנת הבצק והקיפוליםיצירת הככרות וההתפחה.
לינק נוסף הוא לבלוג מקסים של אופה מקצועי, הבלוג נקרא מים וקמח ובו יש סדרת רשומות להכנת מחמצת מתפוחי עץ (בדיוק כמו שלי) בשם יומנה של מחמצת (חלק שניחלק שלישי ואחרון) שלב אחרי שלב בצורה מפורטת ונהירה מאד. בכלל שווה לדפדף שם, יש לו מה להציע, הבחור זכה באליפות לחמים!
המתכון בגרסא המקוצרת:
לסטרטר-
400 גרם קמח לבן
300 גרם מחמצת
500 מ"ל (=גרם) מים


מערבבים את כל הרכיבים עם מזלג לעיסה נוזלית ודביקה (אין בעיה שיש גושים, לא צריך להיות הומוגני לגמרי), מכסים (אני מכניסה לתוך שקית סופר שאינה מחוררת וקושרת) ומניחים ל-4 שעות עד שהכל מבעבע.


לבצק-
מלוא כמות הסטרטר
400 גרם קמח מלא
2 כפות שטוחות מלח
2 כםות שטוחות סוכר חום


1. לשים היטב את הבצק אם במיקסר ואם באופן ידני בין 8 ל-10 דקות בהתאמה. מתקבל בצק רך וגמיש מאד.
2. מעבירים את הבצק למשטח מקומח ומכסים במגבת למשך שעה (בימי הקיץ לכסות במגבת לחה).
3. מקפלים לשניים על קו אופקי ואז קיפול ספר (לשלושה) בקווים אנכיים. מכסים שוב במגבת לשעה.
4. חוזרים על הקיפול פעמיים נוספות (סה"כ שלושה קיפולים) במרווחים של שעה. לאחר הקיפול האחרון מכסים לשעה נוספת.
5. מחלקחם את הבצק לשלוש חתיכות וצרים מכל חתיכה ככר. מכסים במגבת את הככרות ומתפיחים שעתיים*.
* לאחר שעה וחצי מחממים את התנור לחום מקסימלי (280 עד 300 מעלות צלזיוס הן האופטימום).
6. ממש לפני האפיה מסירים את המגבת, חורצים את הככרות באופן חופשי בעומק של 1-1.5 ס"מ ומעבירים בזהירות לתנור ל-10 דקות.
7. מורידים את חום התנור ל-180 מעלות למשך 25 דקות נוספות.
8. מוציאים ומקררים (רצוי על רשת) למשך שעה לפני החיתוך.
פורסים ונהנים.


בתאבון וחג עצמאות שמח לכל בית ישראל!

יום חמישי, 5 במאי 2011

פאבלובה עם תותים

שנה תמימה עברה מהפרסום של הפוסט הראשון בבלוג זה, שנה מלאה ועמוסה. הבלוג נפתח לרגל היותי עקרת מובטלת עם המון זמן חופשי כביכול. הייתי צריכה לסיים את כתיבת הדוקטורט ולטפל בגוזל בן חצי שנה שדורש הרבה התעסקות וצומי אבל עדיין מצאתי את עצמי מתעסקת רבות בתחביב המטבח. בשבילי להכנס למטבח ולהכין איזה מאפה מסובך, זה להרגע ולהטען מחדש. המטבח היה מאובזר ללא רבב, חלונות הזמן שעמדו לרשותי היו מרווחים דיים ובלוגי האוכל התחילו לקרוץ לי לא רק בקריאתם אלא גם בפוטנציאל שיהיה לי יום אחד בלוג משלי. הרעיון התבשל לאיטו ולבסוף נכתב הפוסט הראשון במחשבה שיהיה לי בלוג אפייה שרוב הסיכויים שאני לא אתמיד בכתיבתו - יותר מדי פעמים בעברי התחלתי לכתוב יומן, מחברת בכריכה קשה עם מספר עמודים מאד מצומצם שכתוב בהם משהו, אבל הנה עברה לה שנה ואני עדיין כאן עם רצון חזק שעוד אנשים יתוודעו לבלוג שלי, כי נראה לי שיש לי מה להציע :). אומנם זה אינו בלוג תוסס והרשומות נכתבות בעצלתיים, בקצב של רשומה עד 3 רשומות לחודש ממש מוצלח, כל רשומה מרגע הביצוע עד שהיא רואה אור לוקח בין שבוע לחודש (סטיית תקן של מספר שעות קרתה אך ורק פעם אחת ומנגד היתה גם כזו של מספר חודשים לא מבוטל) וזה מאחר שבנוסף לבישול עצמו אני רוצה לצלם את מהלך ההכנה אם בעזרתו של צלם הבית (שכמובן עסוק בלהעסיק את הפעוט) ואם בעצמי (דבר שמאד מסבך ומסרבל את ההכנה עצמה), הצילום של המנה המוגמרת שעבורו אני מסדרת "סט" צילום מאולתר (כבר שכחתי מה זה לצלם באור יום לצערי כי רב), בחירת התמונות ועריכתם (לוקח לי לפחות שעה), להעלות אותם לאתר ולכתוב רשומה עם מתכון והערות (בערך שעתיים) ואז יש את שלב ההגהה שנעשה על ידי האחד והיחיד - כך שכל רשומה היא פרויקט שיש להקדיש לו זמן שהוא בעצם הגורם המגביל במשוואה. היום במשרה מלאה שהינה מאתגרת ויצירתית, משרה שנייה לא פחות יצירתית - הרבה יותר מאתגרת ומספקת שהיא האמהות לפעוט, וכן משרת "עוזרת הבית", הזמן החופשי שעומד לרשותי נמדד במשורה.
 אני אסכם את השנה שהיתה נהדרת, שכיף לי נורא להסתכל אחורה ולעבור על הרשומות הקודמות (ממלא אותי בסיפוק אדיר), שמאד מחמם את ליבי שיש קוראים לבלוג, כל תגובה גורמת לי להתרגשות ומרטיטה את ליבי, העובדה שיש לי אוצר אישי של המתכונים הפרטיים, האפשרות לחזור על מתכונים מוצלחים ולחלוק אותם עם שאר מכרי וחברי בלחיצת כפתור היא פשוט נהדרת - ממליצה לכל בשלן/בשלנית באשר הם. אני רוצה לאחל לעצמי לשנה הבאה, קודם כל שהבלוג ימשיך להתמלא בתמונות ובמתכונים טעימים ושהשמועה על הבלוג תעשה לה כנפיים ויותר אנשים יחשפו לבלוג שלי שאני מאד גאה בו וחושבת שיש לו הרבה מה להציע.
* לקראת הגעתנו לביקור מולדת, שכרגע צפוי ביולי, אני אפרסם רשומה שבה אחלוק עם קוראי הבלוג את מיטב הגדג'טים האמריקאים לבישול ואפייה, מיטב הדברים המגניבים שיש באמריקה ופחות נגישים בארץ אותם התחלתי לאסוף כבר במזווה הביתי (לדוגמא רדיד אלומיניום לאפייה ובישול שכלום לא נדבק איליו והוא עמיד בטמפרטורות הגבוהות מנייר אפייה, שקיות זיפ-לוק למיניהן, חומץ בלסמי לבן שמשדרג כל רוטב לסלט, ממרח מרשמלו, "פיצפוצי שוקולד" בטעמים שונים, עטרות נייר, בדוגמאות, לאפייה שלא בתבנית שקעים ועוד).


עכשיו נעבור למתכון הרשומה שלשמו התכנסנו והוא פאבלובה. את הפאבלובה אני מכינה על פי המתכון מהספר של אורנה ואלה שאני מאד אוהבת את הטעם שלו. במתכון מוסיפים חומץ לבן ואני מוסיפה חומץ שמפניה שהוא מאד עדין ומעניק טעם וריח מאד יחודיים למרנג. בארץ היו יוצאות לי פאבלובות בצבע שנהב, אף פעם לא הגעתי לצבע לבן צחור. הפעם הגדלתי לעשות ויצאו לי פאבלובות קארמלית במיוחד, הודות לתנור נטול פונקציית טורבו (כך שייבוש המרנגים היה ארוך ובטמפרטורה גבוהה מדי),לפחות יצא טעים.
אני אוהבת להגיש את הפבלובות עם קרם פטיסייר שיכול להיות על בסיס קמח או קורנפלור (אני מעדיפה קמח אך הפעם זה היה קינוח לליל הסדר) על פי מתכון של אוסף המתוקים של "על השולחן", ועם פרי שישבור את המתיקות, הפרי הנבחר הפעם (שוב ליל הסדר) היה תות שנחתך והתיחד עם כמה כפות סוכר לקבלת תותים ברוטב מתוק חמצמץ.
מצרכים: 
חלבונים מביצים מס' 2 (160 גרם)
קורט מלח
¾1 כוס (180 גרם) אבקת סוכר (מסוננת)
1/2 כפית תמצית וניל
1 כפית חומץ הכי עדין שמוצאים (כמו שמפניה)
½2 כפיות קורנפלור 

הכנה:
מקציפים את החלבונים עם המלח לקצף סבוני (כמו בועות סבון, ממש תחילתו של הקצף) ומוסיפים כף אחרי כף של אבקת סוכר. מוסיפים את החומץ ותמצית הווניל ומקציפים עוד מספר דקות לקצף מבריק ויציב.

 מוסיפים את הקורנפלור תוך כדי סינונו (ניפוי) ומקפלים את התערובת למשחה מבריקה.

מעבירים את הקצף לשק זילוף גדול (הכי כיף אלו החד פעמיים, זולים ורב שימושיים אם לא מתעצלים לנקותם מיד) ומזלפים עיגול מהמרכז פנימה על נייר אפייה (ניתן לסמן עיגולים של תחתית ספל בצד הנגדי של נייר האפייה) ואז מזלפים את קירות הפאבלובה על שולי העיגול.
אופים תחילה ב-150 מעלות צלזיוס כעשר דקות ואז עוד שעה ב-100 עד שהמרנג מתקשה. פה יש לשים לב שאיש איש ותנורו הוא! אם רוצים מרנג צחור אופים בחום נמוך גם ארבע שעות לייבוש מלא. יש שאוהבים שהמרנג אינו דיקט ומרכזו רך ואז ניתן לקצר בזמן הייבוש. אני מציאה לאפות ומדי פעם לבדוק - ניתן להוציא את המרנגים מהתנור לחכות שיתקררו קלות, לנתק מרנג אחד (את השאר להחזיר לתנור), להניח לו לקרור מלא (המרנג יתקשה עם התקררותו), לטעום ולהחליט אם להמשיך או לא.
דיקטים בצבע קרמל עמוק:
להגשה רוטב פטיסייר 
4 חלמונים
500 מ"ל חלב
6 כפות קונפלור (50 גרם) או 5 כפות קמח (40 גרם)
חצי כוס סוכר (100 גרם)
מקל ווניל (או כפית תמצית)

בקערה מערבבים את החלמונים והקורנפלור/קמח. 
בסיר מרתיחים את החלב, הסוכר ומקל הווניל. כשרותח מוציאים את מקל הווניל, מגרדים את תוכנו בחזרה לסיר ואז משווים טמפרטורות עם החלמונים, כלומר יוצקים לאט ובזהירות מהחלב הרותח לחלמונים (לאט, זה אומר שעושים זאת בשלבים ולא כל החלב לחלמונים - כל פעם כף עד שתיים ומשם בהדרגה מעלים את הכמות המוספת) עד מחצית מכמות החלב. עכשיו מעבירים את החלמונים עם החלב לסיר עם שארית החלב תוך כדי ערבוב לא פוסק. מחזירים לאש קטנה, בינונית ומחממים (ערבוב מתמיד אני מזכירה) עד שהתערובת מסמיכה (היא רק צריכה להתחיל להסמיך ואז ממשיכים לערבב לא על האש והיא מסמיכה עוד קצת) לקבלת מרקם של פודינג. מעבירים לקערה ומקררים מכוסה ביריעת ניילון נצמד (יש להניח את היריעה על הקרם שלא יווצר קרום על הקרם), אני מקררת לילה במקרר.
למחרת אני מקציפה 100 מ"ל בערך של שמנת להקצפה עם כף סוכר ומאחדת ביניהם (ניתן לשחק עם כמות הקצפת לפי הטעם והמרקם הרצוי - יותר קצפת הקרם יוצא אורירי יותר ועדין יותר בטעמו). 
כמה שעות לפני חותכים תותים, מפזרים כמה כפות סוכר ומחכים בסבלנות (במקרר או בחוץ):
 להגשה - יוצקים תלולית מקרם הפטיסייר, ממלאים אותו בקרם נוסף ומעל מניחים תותים עם הרוטב הנפלא שנקווה בתחתית הקערית (ניתן לחזק בליקר תפוזים איכותי כשאין ילדים בסביבה) ומגישים מיד.


בקיצור:

מצרכים למרנג: 
חלבונים מביצים מס' 2 (160 גרם)
קורט מלח
¾1 כוס (180 גרם) אבקת סוכר (מסוננת)
1/2 כפית תמצית וניל
כפית חומץ הכי עדין שמוצאים (כמו שמפניה)
½2 כפיות קורנפלור 

1. מקציפים את החלבונים והמלח, כשמתחיל להיווצר קצף מוסיפים את אבקת הסוכר כף אחרי כף.
2. מוסיפים את החומץ ותמצית הווניל ומקציפים עוד מספר דקות.
3. מנפים קורנפלור ומקפלים אותו לקצף.
4. מזלפים על נייר אפיה ואופים 10 דקות ב-150 מעלות ועוד שעה עד שעתיים ב-100 מעלות.

רוטב פטיסייר 
4 חלמונים
500 מ"ל חלב
6 כפות קונפלור (50 גרם) או 5 כפות קמח (40 גרם)
חצי כוס סוכר (100 גרם)
מקל ווניל (או כפית תמצית)

בקערה מערבבים את החלמונים והקורנפלור/קמח. 
בסיר מרתיחים את החלב, הסוכר ומקל הווניל. כשרותח מוציאים את מקל הווניל, מגרדים את תוכנו בחזרה לסיר ואז משווים טמפרטורות עם החלמונים, מעבירים את החלמונים עם החלב לסיר עם שארית החלב תוך כדי ערבוב לא פוסק. מחזירים לאש קטנה, בינונית ומחממים עד שהתערובת מסמיכה. מעבירים לקערה ומקררים מכוסה ביריעת ניילון נצמד (יש להניח את היריעה על הקרם שלא יווצר קרום על הקרם), אני מקררת לילה במקרר.