RSS

יום שני, 25 במאי 2015

הלחם של ברקלי


היום אנחנו חוגגים שנה בצפון קליפורניה, ברקלי. המעבר לפה היה פשוט בעשרות מונים מאשר המעבר לסן דייגו מהארץ. הלם תרבות בקטנה אבל עדיין, עברנו משכונת לה-הויה בסן דייגו למערב ברקלי באזור החם של ההומלסים. בשבוע הראשון למעבר חסר בית צעק אליי ואחר דפק בחלון ובדלת ב-5 בבוקר עם אלה ביד. חיפוש הדירה היה טראומתי והדירה שגרנו בה היא הדירה היחידה שהשגנו חוזה לחתימה. כל דירה שהגענו היו עשרות (בלי הגזמה) של משפחות עם צ'קים שלופים. ארבעה חודשים לקח לי לאקלם את הילדים ולמצוא גן מתאים למספר שתיים, ראיתי כ-12 משפחתונים וגנים והמרחק בין מה שהורגלתי בסן דייגו למה שמקובל בברקלי הוא רחוק בכמה מאות דולרים בחודש פלוס 3 שבועות חופש על חשבוני והדובדבן שעל הקצפת - שעות ההתנדבות השנתיות. כן משפחתון בבית של מישהי, אני צריכה גם לשלם על חופשה וגם לבוא לנקות את הגינה או את הבית שלה שככה יהיה לי בכיף לראות איך הכסף שלי עובד עבורי. זה מה שנקרא פה community - קהילה (ועל זה אמרתי עאלק!, איזה ערסית). כל החוויה הזו לוותה תמיד בחיוך ענקי והמשפט שהפך מתועב מרגע לרגע "וולקאם טו ברקלי!".

שנה מאז וכמובן כל הלבטים אם חוזרים או נשארים ומה לעזאזל יהיה בעתיד ואיפה אני אעבוד, עדיין עימנו. מפה לשם החלטנו על שנה נוספת בניכר ועברנו משכונת המצוקה המתחדשת (אתר בנייה על הבית) לגבעות של ברקלי, כמו שאמרה חברתי עם נוף בדיוק כמו בנהריה! אבל בנוף יש גם את הגולדן גייט והביי-ברידג', מן תמונה ענקית שתלויה לה בסלון, תמונה מהפנטת שמשתנה ללא הרף עם מכוניות צעצוע ורכבות קטנות שנוסעות למולנו וסן פרנסיסקו על המים.



יש הרבה דברים שהם בסדר אבל יש גם דברים נהדרים שהדובדבן בקצפת עבורי הוא המונטריי מרקט - סופר צפוף שבו יש סחורה טרייה ומטורפת של פרות וירקות בעיקר מתוצרת מקומית אך גם יבוא של דברים אקזוטיים. מעבר שלם של פטריות, 10 סוגי עגבניות לפחות, 3 סוגי קייל, גזרים טריים מלאים טעם עם גבעולים ירוקים והכל עונתי ומרגש ביותר. המון אורגני אך אפשרי בזהירות לקנות רוב שאינו אורגני לצרכנים כמוני. עוד דבר אהוב פה זה הלחם. בעוד שסן דייגו התברכה בלחם רך בשקית פה יש כמה מאפיות נהדרות עם לחמים ארופאים עם קרום מתפצח. הלחם האהוב עלי הוא חמוציות ואגוזי מלך של ACME והוא לעולם יהיה עבורי הלחם של ברקלי.





לחם שאור מלא, עשיר בחמוציות ואגוזי מלך

מתכון בסיסי של לחם על בסיס מחמצת

בלחמים בברקלי השתמשתי ב100% קמח מלא גם לסטרטר וגם לבצק.

חמוציות ואגוזי מלך לרוב







יום ראשון, 15 במרץ 2015

טופו בחמאת בוטנים וירקות


את המנהג המקומי של ארוחות ערב מבושלות אימצנו בחום. הבעל תמיד שמח לארוחה חמה והילדים שחיים על סנדוויצ'ים ופירות למיניהם במהלך היום מאד שמחים להתישב לארוחת ערב משפחתית עם הרבה אהבה שזה המרכיב המיוחד במנות הביתיות שלנו. במסגרת הייעול והחיפוש אחרי מתכונים קלים ומהירים אבל גם טעימים ומנחמים הגעתי למתכון הבא. מאז שגיסתי היקרה והצמחונית לשעבר (היום טבעונית) הגיע להתארח בביתינו הטופו נכנס אצלנו לצלחת והפך להיות אורח שבשגרה. הוא קליל ומתאים לי מאד לארוחות ערב, מצאתי שאם צורבים אותו יפה תחילה אז יש לו מרקם וטעם מעולים שמשתלבים היטב בכמה וכמה מתכונים. אז הנה המתכון הראשון מבין שניים שנמצאים פה בדרך קבע.

מגישים עם אורז דביק או איזה אורז שאוהבים/ יש בבית. הרוטב סמיך וקטיפתי מעניק למנה הזו אופי מפנק ומאד מנחם. הירקות הם ירקות קפואים כך שזמן הכנתם הוא אפס, אפשר להשתמש בכל לקט ירקות קפואים שאתם אוהבית וכמובן להחליף עם ירקות טריים למי שיש זמן. רק לשים לב לא לבשל יותר מדי, המנה צריכה להיות עדיין מעט קראנצית וכך גם הצבעים היפים נשארים.

באשר לטופו אני משתמשת בקוביה של טופו קשה firm שאותו אני צורבת במחבת. הבעיה פה היא שלא כל מחבת עובדת וצריך ציפוי כזה שקרום הטופו שנוצר לא ידבק. הדרך השנייה לצריבת קוביות הטופו היא פשוט בתנור. מניחים על נייר אפייה וצורבים בגריל לכמה דקות עד שמשחים. אפשר להפוך ולהשחים את הצד השני בהתאם לכמות הזמן והסבלנות שעומדת לרשותכם.
שורה תחתונה - נא לבדוק את המחבת לפני שמקבלים עיסה ומחבת אקסטרא שצריך לנקות.

את הרוטב ניתן להכין מראש ולזרוק למחבת. מקצר את הכנת המנה בחצי.

מצרכים לרוטב:

2 כפות גדושות חמאת בוטנים
1 כף רוטב דגים (ניתן לוותר אבל מעשיר אם יש)
2 כפות חומץ אורז (כל חומץ יעבוד)
2 כפיות גדושות סוכר חום
1 כף רוטב צ'ילי מתוק
1/3 כוס סויה
2 שיני שום
1/2 כפית שמן שומשום
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון

מערבבים עם מזלג תחילה את חמאת הבוטנים בקערת מרק עם 3 כפות נוזל ואז אפשר להוסיף את שאר המרכיבים ולהמשיך לערבב בקלות. מתקבלת משחה נוזלית.



לקט ירקות קפואים (ברור שטריים הולך גם) - 3 כוסות מלאות
חבילת טופו (450 גרם/ 1lb) חתוכה לקוביות של 1 ס"מ מרובע לערך - חותכים רצועות לאורך, רצועות לרוחב ואז מעבירים סכין באמצע ההטופו:


לאורז:
2 כוסות אורז בסמטי (4 כוסות מים) או כוס וחצי אורז דביק (2 כוסות מים).
שוטפים את האורז היטב במסננת ומניחים בצד. לאחרונה למדתי ממיכל שקודם מרתיחים את מי הבישול, מוסיפים את האורז השטוף ומכסים, מביאים שוב לרתיחה ומנמיכים על אש נמוכה עד שנספגים כל המים. את האורז הדביק בכלל לא מתבלים והרוטב מעניק את כל הטעם. את האורזים האחרים אני כן מתבלת במלח (המים צריכים להיות מליחים, כלומר מלוחים כמו מי ים), פלפל ומעט שמן (כף).

במחבת מקפיצים ומטגנים את הטופו עד שמשחים יפה מרוב הכיוונים (שוב, נא לבדוק אם הטופו לא נדבק למחבת! אם הוא נדבק אז משחימים בתנור ומוסיפים אותו לירקות שהוקפצו דקה במחבת),
מוסיפים את הירקות, מקפיצים עוד קצת שהכל יתאחד, מוסיפים את המשחה של חמאת הבוטנים ומערבבים היטב.
מכסים על אש בינונית עד שהירקות רכים דיים, אני מחכה לברוקולי שיאבד טיפונת מהצבע הירוק הזוהר - כעשר דקות. לא לחכות יותר מדי שהירקות לא יהיו סמרטוטים אפרוריים :(


מגישים מעל האורז.
בתאבון!


יום שלישי, 24 בפברואר 2015

פיתות מקמח מלא


ברשומה הקודמת של החומוס גם אפיתי את הפיתות הללו אבל יצא שהתפחתי אותן הרבה יותר מחצי שעה לפני האפייה, וכך קיבלתי פיתות עם כיס אבל דופן אחת עסיסית בעוד הדופן השנייה הייתה דקה ויבשה מה שהוביל לפיתה מאכזבת. היום הכנתי את הפיתות שוב, בדיוק לפי אותו מתכון והפעם בדיוק חצי שעה לאחר שסיימתי לרדד את הכדורים הכנסתי אותן לתנור וקיבלתי פיתות עם כיס, בשרניות ורכות כמו פיתה במאפייה. ועכשיו הן יכולות להצטרף לבלוג.

בזמן האחרון אני מבלה המון בחברתה של מיכל ונהנית מכל רגע. לאט, לאט מחלחלת הגישה שלה לאוכל וגורמת לי ולבני משפחתי לאכול יותר חלבונים ופחממות מורכבות ולרדת בצריכת הפחממות הריקות דבר שאני מאד מחבבת. בשל חיבתי להכרתי למיכל הפיתות בביתינו הן מקמח מלא (חצי מלא, חצי לבן) והן לא טעימות פחות מפיתות מקמח לבן, הן רכות ועסיסיות אבל גם בעלות נוכחות שהקיבה מזהה.

את המתכון של הפיתות הרכבתי כרגיל מוריאציה על שילוב מתכונים שמצאתי ברשת. הכל התחיל בבצק של פיצה מהבלוג של הילה (ביסים) שהוכנס כבסיס עבה לפיצה וקיבל כיס. מהקבוצה המטורפת (30 אלף חברים) בפייסבוק של אמהות מבשלות עם כאלו שהעלו את הפיתות המושלמות שלהן עם מתכון והנה קיבלתם מתכון לפיתה מחצי קמח לבן וחצי קמח מלא, טעימות ומנחמות.

חומרים ל-16 פיתות (קוטר של 12 ס"מ)

500 גרם קמח רגיל (או קמח לחם)
500 גרם קמח מלא
4 כפות שמן זית
30 גרם (3 כפות) שמרים יבשים
3 כוסות מים חמים (750 מ"ל/750 גרם)
2 כפיות מלח
1 כף סוכר חום

הכנה:
1. (בימי החורף מאד ממליצה להעיר את השמרים היבשים באמבט חמים ורק אז להוסיף אותם לתערובת, כך הבצק תופח גם סתם בחדר בלי שום עזרה וחימום. בקיץ אפשר לוותר על השלב הזה.) בכוס שמים את השמרים היבשים ומוסיפים חצי כוס מים פושרים (טמפרטורה חמימה, קצת יותר מטמפרטורת הגוף), מערבבים היטב.
2. בקערת המיקסר עם וו לישה שמים את הקמחים, המלח, השמן, הסוכר, שתיים וחצי כוסות מים ואז את תערובת השמרים.
3. לשים היטב לקבלת בצק רך מאד (לא נוזלי, אבל מאד מאד רך ודביק).
4. מכסים ומתפיחים להכפלת/השלשת נפח (בערך שעתיים)
5. מחלקים ל-16 חלקים שווים (בערך 100 גרם לכל חתיכה).
6. מכדררים כל חתיכה.


7. מתחילים מהכדור הראשון שיצרנו ופותחים כל כדור בעזרת מערוך לפיתה בעובי 0.5-1 ס"מ.



8. מעבירים כל פיתה לנייר אפיה ומכסים במגבת.
9. מתפיחים חצי שעה (אחרי בערך 20 דקות מתחילים לחמם את התנור)
10. מחממים תנור לחום מקסימלי (250 צלזיוס/ 500 פרנהייט) ואופים את הפיתות בערך 10 דקות עד שהן מקבלות כיס ומשחימות מעט.
11. מוציאים מהתנור ועוטפים במגבת.



הנה תקריב:


אגב, סוף סוף אני יכולה לאמר בפה מלא שאני ממש ממש אוהבת את ברקלי. זה כל כך קסום הסיפור הזה של עונות שנה שלקראת החורף הכל היה מוצף בעלים בצבעי ירוק, צהוב, כתום, אדום וחום, העצים נותרו עירומים ומסכנים ועכשיו העצים הללו מכוסים בפרחים קטנים/גדולים, לבנים/ורודים/סגולים/ אדומים, החמציצים פה הם מרבדים בכל פינה, הכל ירוק ומשמח מאד.
הגוזלים שלי מרוצים במסגרות, הגדול בבית ספר ציבורי של ברקלי, עם תוכן סובלני מדי. הוא כבר ראה הצגות שהומחזו על ידי ילדי כיתה ה' בנושא של טרנסג'נדרים וגזענות, כולל מוות של ילדים ועוד נושאים קשים. בהתחלה חששתי מאד אבל בפועל הם עושים את זה מצוין!
השבוע התנדבתי בכיתה והילדים הכנו פורטרט עצמי, עזרתי להם לערבב צבעים לקבלת גוון העור שלהם. על השולחן השארתי צלחות במגוון צבעים שהתאימו לגוון עורם של סינים, גרמנים, אפרואמריקאים, איטלקים, ילדי תערובת וגם ישראלי אחד. הילדים מתיחסים לצבע העור כווניל ושוקולד :).
בקרוב אני חוזרת למעבדה, מקווה שהפעם יהיה מוצלח יותר מהפעם הקודמת (את האמת זה די בטוח שיקרה וזה לא חוכמה. מקווה שיהיה מעולה!). ומאד מקווה להמשיך עם הבלוג בתדירות שבועית.

מי שרוצה לעקוב אחרי באינסטגרם החדש שלי (zafrirel), מוזמן, מאד אוהבת את המדיה הזו, מעלה תמונות של בישולים, של הילדים, חוג הכדרות שלי והרבה של ברקלי.

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

סוד החומוס


סוד החומוס, באמת סוד החומוס. לפני שנים רבות בעודי חטובה, קלילה, חסרת דאגות ומרוכזת בדברים ברומו של עולם ניסיתי כמה וכמה פעמים להכין חומוס לחבר היקר והאנין. כתתי רגלי לשוק לקנות את זן ההדס הקטן והמתאים, השרתי עם ובלי סודה לשתיה, בישלתי שעות, הוצאתי כל קצף לבן שהגיח, טחנתי עם טחינה טרייה בלדי, שום, לימון, מלח אטלנטי ופלפל גרוס טרי. ודרעק! רק פעם אחת שקילפתי חומוסון, חומוסון בעצבי ברזל לא ברורים הבחור אמר שהנה, כמעט ואני שם.

עברו שנים ודי ויתרתי על הרעיון, הייתי נגררת כל פעם לאבו אחר והרבה פעמים לאותו האבו באיזה חור בתל אביב לאכול את הממרח הנשגב הזה שלי אישית הוא לא עושה הרבה חוץ מלפוצץ אותי ולהשאיר את תאוותי בידי. רצה הגורל ועבנו להתגורר במקום שבו אין אבו והכי נורא שאין פיתות. בעצם יש פיתות, אבל אין בהן כיס והן דקיקות ויבשות. חומוס פה גם כן מקבל פרשנות אמריקאית וזהו ממרח מאד ורסטילי בצבעים ומרקמים שונים: חומוס פלפלים, חומוס צהוב, ירוק ושאר ממרחים אבל לא חומוס כמו באבו.

את סוד החומוס גיליתי בזכות עידו שהכין ביום העצמאות האמריקאי חומוס שילווה את הבשר שאכלנו בצימר כמה וכמה משפחות ישראליות. החומוס הזה היה משחתי להפליא והבחור זה מהפסקאות הקודמות אישר בפה מלא שזה זה! ומה היה הסוד, פשוט בלנדר שהיה בצימר ובו נטחן החומוס. מכאן לשם נהפכתי למלכת החומוס וגיליתי שגם חומוס משומר מקופסא, שום גבישי ומלח גס פושטי עושים עבודה נפלאה והסוד הוא ב-בלנדר! חברים, זהו סוד החומוס. אתם רוצים חומוס משחתי, עזבו את המג'ימיקס, את בלנדר המוט ואת המכתש והעלי. חומוס עושים רק בבלנדר (זה שטוחן מזון לתנוקות או שייק פרות).

היום בוגרי כמעט עשור במוסד הנישואין עם שני זבי חוטם משל עצמנו ובדיוק בשיא המרוץ הקרייריסטי אנחנו כבר לא חטובים, קלילים או חסרי דאגות. מאחר ואין זמן את הסלט היומי אוכלים פה בשייק ירוק, הבעל כל בוקר מכין לעצמו ומפריש לי כוס מלאה בקייל, תרד, גזר, תפוח, אוכמניות ובננה וגם פה הסוד לשייק ירוק וטעים הוא בבלנדר. אז בשביל שיהיה באמת טעים קנינו את מלך הבלנדרים את הויטה-מיקס (600$, בחיי) ומאז השייק הירוק טעים והחומוס יוצא פיצוץ גם אם השום שבו הוא גבישי, הלימון לא בישאו והמלח הוא מלח שולחן רגיל.

את המתכון של החומוס אני מפרסמת בדיוק רב הפעם שלא יהיו פספוסים במיוחד לכל אלה שידם אינה משגת חומוס מעולה במרחק של קפיצה מהבית.

חומרים:

קופסאת שימורי חומוס (מינוס כף עד שתיים גרגירי חומוס שישמשו לקישוט בהגשה)
מיץ מחצי לימון או ליים (פשוט אין בו גרעינים ופה הוא אף זול יותר)
1 שן שום (קובית שן שום של דורות)
1/2 כוס טחינה גולמית
1/2 כוס מים
1 כפית שטוחה מלח
1/4 כפית פלפל שחור
אופן ההכנה:

מחממים בסיר את תוכן שימורי החומוס (החומוס והנוזל) וחצי כוס המים ומביאים לרתיחה
לבלנדר מוסיפים את החומוס החם עם הטחינה, הלימון, מלח, פלפל והשום וטוחנים למשחה חלקה.
ניתן להוסיף עד כרבע כוס מים נוספת לחומוס דליל יותר (כמו בתמונה האמצעית) אם הבלנדר לא זז.
מעבירים לצלחת, בעזרת גב הכף יורים גומה אליה מכניסים את הגרגירים ששמרנו בצד ומעל הכל מזלפים שמן זית. אפשר לשם הגיוון והצבע להוסיף סומאק או זעתר. בטריידר ג'ו יש תבלינים ים תיכוניים שמשתלבים נהדר, ביניהם סומאק, סחוג ופלפל צ'ומע (התבלין הנוסף בסדרה הוא ראס אל חנות שמעולה לקציצות).


הפיתות מקמח מלא יעלו בפעם הבאה.

יום ראשון, 8 בפברואר 2015

פריכיות אורז במרשמלו לוולנטיינס Rice Crisps


ולנטיינס. חג האהבה אמריקאי שאינו אך ורק חג רומנטי אלא, בעיקר, זהו חג (יותר נכון יום) של סובלנות, חברות ופירגון. זה גם ככל חג באמריקה, מקושקש, סכריני ותענוג לעיניים. בוולנטיינס כל פעוט מביא כרטיס וולנטיין כמספר הילדים בכיתתו והמורות מחלקות את הכרטיסים בתיבה שהילדים הכינו במיוחד לארוע. הילד חוזר עם שלל של כרטיסים שנושאים, מדבקה, מחק או איזה ממתק וכמובן מאושר עד השמיים.

פריכיות האורז במרשמלו.rice crisps, זה ממתק שנמצא בכל מקום כמו גם בסטארבקס. לקח לי זמן לטעום מזה לראשונה אך ההתאהבות שלי היתה מהירה ומוחלטת. מאז זה בא לי בגלים כי מבחינתי זה עוד התמכרות שאין לי שליטה עליה. אני בהחלט מעדיפה להכין בבית כי אני מרגישה יותר בשליטה על המרכיבים, מן אשליה אבל מתוקה. את הפריכים האלה ניתן לחתוך לחטיפים אישיים או שאפשר לדחוס בתבנית עוגה מרופדת בניילון נצמד ולשלוף לאחר קרור עוגה גבוהה ומרשימה שרק זקוקה לסוכריות לקישוט. הסוכריות מצד שני נדבקות הרבה יותר טוב שהעיסה עוד לא התייבשה לגמרי. הממתק בשיאו החל מיום למחרת הכנתו. הוא נשמר בכלי אטום לזמן יחסית ממושך של כשבועיים בכלי אטום.

מאחר ואני מכורה הכנתי ורסיות רבות לחטיף האהוב הזה, אחת אפילו היתה עם מרשמלו קנוי בארץ לרגל חגיגות יום הולדת 5 בחיק המשפחה והחברים הקרובים. את העוגה לאותה החגיגה יצקתי לשתי תבניות בגודל שונה לקבלת עוגת קומותיים. יש לציין שעל אף הגיחוח הישראלי בעיקר על ידי אחותי הגגנת שעוגה צריכה להיות אפויה. העוגה נחלה הצלחה אצל הילדים והמבוגרים כאחד (אלה שהעזו לטעום).

אז זה בהחלט מתוק, קרנצ'י אבל מתמסר וטעים!. עם אין ספור אפשרויות. לי יש חולשה למתוק הזה ואני מחזיקה את עצמי חזק לא להכין עוד פעם כי יש חבילת פצפוצים וחבילת מרשמלו שרק מחכות להתאחד. הבעיה היחידה שמי שצורך את העינין הוא אני, הילדים כמובן שמחים לעזור אבל אני עושה עבודה יסודית והם אוכלים ריבוע ל"קינוח" פה ושם ופתאום נגמר!


למי שרוצה להכין מרשמלו מענג בעצמו, הנה הוראות הכנה שלקוחות מהבלוג Not Without Salt:

הכנת מרשמלו היא ממש קסם מסירופ סוכר וג'לטין מתקבל ענן מתוק ואוורירי שאין בכלל קשר בינו לבין מרשמלו כרמית המגורגר בעל מתיקות היתר והטעם המלאכותי הדומיננטי. מאחר ואנו ממיסים את המרשמלו, אין צורך בשלב הקירור שכולל איבוק ואז חתיכה לריבועים שזה השלב הארוך כי המרשמלו דביק.

מצרכים:

מדחום סוכר

3 חבילות אבקת ג'לטין (21 גרם משקל כולל)
1/2 כוס מים
1 כוס סירופ תירס
1/2 כוס מים (כן, עוד חצי כוס)
1/2 1 כוס סוכר (300 גרם)
1 כפית שטוחה מלח
1 כף תמצית ווניל איכותית (או כל טעם אחר)

1. מתחילים מלשים את אבקת הג'לטין בקערת המיקסר עם חצי כוס מים, מחברים למיקסר את וו ההקצפה (תמונה 1).
2. בסיר גדול מביאים לרתיחה את חצי כוס המים הנוספת, סירופ התירס, המלח והסוכר (תמונה 2). ממשיכים לבשל על להבה בינונית גבוהה תוך כדאי ערבוב לעיתים עד שהסירופ מגיע לטמפרטורה של 116 צלזיוס (240 פרנהייט, תמונה 4)
3. מתחילים בהקצפת הג'לטין שספח את המים, בקצב הקצפה בינוני גבוהה) ובעדינות מזלפים את סירופ הסוכר החם למרכז קערת המיקסר (לא לזלף על צד הקערה כך שהסירופ יתקע ויתקרר על הדופן, תמונה 5)
4.מקציפים במהירות הגבוהה ביותר עד שהתערובת מתקררת ל-40 מעלות צלזיוס (104 פרנהייט, תמונה 7).

ניתן ורצוי להוסיף טעם למרשמלו, בין אם תמצית ווניל או טעם אחר או אפילו רסק מ פרי. פה לוולנטיין השתמשי בתות מיובש בהקפאה שהפכתי לאבקה בבלנדר (תמונות 3 ו-6).

5. עכשיו מנקים היטב את המקצף כי חבל על כל טיפה ועוברים לחלק של הרייס קריספס.


לחטיפים עצמם:

מצרכים:

1 חבילה של פצפוצי אורז (אני משתמשת בקלוגס) - 340 גרם
1 חבילה ענקית של מרשמלו 453 גרם (או מלוא הכמות של המרשמלו הביתי)
1 סטיק של חמאה (110 גרם)
לאוהבי המתוק - 2 כוסות נוספות של מיני מרשמלו



1. בסיר גדול מאד מאד ממיסים את החמאה (תמונה 1).
2. כשהחמאה נמסה מוסיפים את המרשמלו ומחכים שימסו גם כן (להבה בינונית - שלא ישרף או ישחים בכלל, תמונה 2 ו-3, בנגלה הזו המרשמלו הוא מרשמלו ביתי).
3. מוסיפים את פצפוצי האורז (תמונה 4) ומערבבים היטב (תמונה 5).
4.  אם אתם אוהבים מתוק כמוני תוסיפו עוד 2 כוסות מרמלו מיני (תמונה 6) ותערבבו מעט שהמרשמלו יתפזר אבל לא יתמוסס לגמרי.
5. מעבירים לשיש עם ניילון נצמד או לתבנית מכוסה בניילון נצמד (תמונה 7) ודוחסים את הכל בעזרת ניילון נצמד מעל ומערוך (אם עובדים על משטח רחב צריך לזכור לדחוס גם את קצוות העיסה).
6. עכשיו ניתן לקשט כיד הדימיון הטובה, ניתן גם ליצור צורות ולכדרר לכדורים בעזרת ידיים משומנות מעט.
7. לאחר הקישוט נותנים לתערובת להתקרר (לפחות שעה) וחותכים עם סכין חד (הדרך הקצרה והפשוטה ביותר, אם התערובת התמצקה כדרוש אין בעיה אם החיתוך, אם חותכים לפני הזמן המרשמלו ידבק לסכין ויהיה בלאגן) או עם חותכני עוגיות.


לוולנטיין קישטנו בצבעים המסורתיים עם סוכריות ייעודיות ובעזרת חותכן לבבות חרצנו לבבנות קטנים שנעטפו בנילון חמוד, נקשרו בסרט וניתנו עם הרבה אהבה למורות המקסימות של הילדים (לקטן היו שתיים ולגדול ארבע :) ).


אה, והזר הוורוד ליד קיבלתי מהבעל המקסים! רמז, רמז...

הרבה אהבה, חברות, פירגון ואושר לכולם.

יום שבת, 31 בינואר 2015

בריגדרו - ממתק ברזילאי Brigadeiro


את הבריגדרו הכרתי ביום הולתה של מרינה, פוסט-דוקית מברזיל שהביאה "כדורי שוקולד" ליום ההולדת שלה, עברה בן כולנו במעבדה וכל אחד לקח כדור לעצמו. אחרי שנגסתי בכדור ופי התמלא במתיקות מענגת מיד רצתי לחדרה לבדוק אם נשארו לי עוד כדורים, אחד מיד ועוד אחד לאחר כך.

רבים הפוסטדוקים שעברו במעבדה, מרינה היא אחת שכן מתעניינת במטבח ומבינה באוכל ולהפתעתי שלפה מיד את המתכון שהוא פשוט וקל. כל מה שצריך זה פחית חלב מרוכז, פיצפוצי שוקולד, מעט חמאה, קקאו וקצת סבלנות. לצערי שום תחליף לא עובד פה, זה מצליח רק עם פחית שרכיביה הם חלב, סוכר וזהו. הציפויים כמובן משתנים וגם את הקקאו לא חיבים להוסיף ויש גרסא לבנה.

אז אם חושקים בכדור מרוכז מתוק שנמס בפה ולא צורך הרבה אז זה ממש מתכון לענין. קצת ניחוח ברזילאי, בריגדרו (במבטא פורטוגזי כבד) ואתם שם.

חומרים:
1 פחית חלב מרוכז
1 כפית סופר גדושה קקאו מנופה (גם שוקולית עובדת)
1 כף חמאה (כ-20 גרם)
פצפוצי שוקולד לעיטור

הכנה:



1. לסיר בינוני יוצקים את תכולת הפחית (תמונה מספר 1), מוסיפים את החמאה ואת הקקאו ומביאים לרתיחה תוך ערבוב מתמיד (תמונה מספר 2). בנתיים תוכלו לראות שהתערובת מתכהה כי כל הקקאו נמס היטב.
2. מנמיכים ללהבה בינונית וממשיכים לערבב תכופות במשך כ-8 דקות עד שהתערובת מסמיכה מאד, כך שהיא נפרדת מהדפנות (תמונה 5)/רואים את התחתית כשמעבירים כף.
3. מסירים מהאש ומקררים כ-15 דקות לתערובת חמימה שאפשר לגעת בה. בשלב הזה התערובת התמצקה כמעט לגמרי (תמונה 6).


7. משמנים מעט את הידיים (אני השתמשתי בשמן קוקוס שהוא נח כי הוא מוצק ולכן לא מלכלך, נמס ביד כמה שצריך והשאר מחכה לפעם הבאה) ובעזרת כפית לוקחים קצת מהעיסה שהתקררה ליצירת כדורים בקוטר של 2 ס"מ.
8. מעבירים כל כדור לקערה עם פצפוצי שוקולד ומצפים היטב.


וזהו הבריגדרו שלכם מוכנים.


נשמרים היטב בטמפרטורת החדר בקופסא אטומה לשבוע ואם ליותר זמן תעבירו את הקופסא למקפיא, הבריגדרו לא קופאים ונשמרים חודשים ארוכים.



יום רביעי, 21 בינואר 2015

צ'יראשי סושי


השנה הזו החלטתי לעשות מעשה ולכתוב את הרזולוציה שלי לשנת 2015 כלומר לעשות רשימה של דברים שאני רוצה להספיק השנה. זו השנה החמישית שאנחנו גרים מחוץ לישראל וכמו כל שנה סביב תחילת השנה האזרחית ברדיו אני שומעת רק על רזולוציה ורזולוציה. אחד מהדברים ברשימה שלי זה לפרסם בבלוג על בסיס קבוע לפחות עד שאני אחזור להרוויח כסף עבור המטלות שאני מבצעת. בנתיים רצים לי בראש כל הרשומות שאני רוצה להעלות לבלוג וכיאה לאם במאה העשרים ואחת יהיו הרבה רשומות של אוכל שאני אישית תופסת כאוכל מזין ומהיר הכנה. אוכל משפחתי שמתאים גם לילדים. אצלנו הילדים די אוכלי כל, בעיקר הם אוכלים לפי מצב רוח, הם יכולים נורא להתלהב ממאכל ולמחרת להחליט שגם הטיפה שהם טעמו על הלשון עושה להם בחילה. אני ממזמן הרמתי ידיים ואני משתדלת לאתגר אותם כל פעם מעט.

כשעברנו לסן דייגו לקח לי זמן רב להתאים את התפריט הביתי, להתרגל לארוחות ערב שהן הארוחה המרכזית ביום (בגן הילד היה מקבל נשנוש בצהריים ולא ארוחה חמה מלאה) ולשנות את הדיאטה שתתאים להצע. לקח לי זמן להתרגל לקוטג' המשונה, למצוא את הגבינה הצהובה שחביבה עלי, בולגרית וצפתית עד היום לא מצאתי אבל זנחתי את החיפוש ממזמן.

במעבדה שבה עבדתי היו מספר קוראנים מקסימים ודרכם לאט אבל בטוח התוודעתי לסופר האהוב ה-Zion Market אותו הייתי פוקדת כל שבוע, תחילה רק באזור הפרות והירקות ובהמשך זלגתי לעוד ועוד מעברים. אני חושבת שמבחינה קולינארית ההרפתקאה בארה"ב הושפעה בצורה הדומיננטית ביותר מהמטבח הקוראני והיפני. מכאן לשם התחלנו לצרוך בבית אצות ובין היתר צ'יראשי סושי היתה מנת דגל שבועית ואהובה בביתינו, שני ההורים אוכלים טונה טרייה ביותר והילדים סלמון צרוב:


צ'יראשי סושי זה בעצם אותם מרכיבים של סושי רק שזה בא בצלחת ולא מגולגל באצה. כמו כל סושי גם פה ניתן לגוון באשר למילוי או בעצם בתוספות. אני מאד אוהבת מלפפון, אבוקדו (לא אוכלת סושי בלי אבוקדו!), חביתה כשבא, דג טרי ברמת טריות גבוהה שמתאים לסשימי (גם דג צרוב או מבושל הולך) ואצה קריספית טובה (אצה שעברה טיגון/צלייה והמלחה/תיבול).

פה בארה"ב האצה היא סוג של חטיף וניתן להשיג חבילות אצה שכאלה בסניף הקוסטקו/טריידר ג'ו המקומיים. הנה הסוגים העיקריים:


יש חבילות אישיות שבו האצות חתוכות בדיוק בגודל הקופסא והן נהדרות כחטיף או סתם עם אורז דביק. בסופרים האסייתים אפשר לקנות אורז דביק מוכן לחימום במיקרו ובעיתות עקה זה מה שהייתי טורפת במעבדה במצבי רעב - אורז וחטיפי האצה האישיים הללו. האריזה הגדולה יותר היא אותן אצות קריספיות בגודל של אצות לגלגול סושי, את האצות הללו אנחנו אוכלים בארוחה משפחתית, אני חותכת אותם לחתיכות בעזרת מספריים ואז כל אחד מניח קצת אורז ומגלגל לסיגר טעים. החבילה האחרונה שעומדת בקצה היא שברי אצות מתובלות עם שומשום וזה משדרג מאד מאד את הצ'יראשי.

דבר נוסף שחשוב מאד בסושי הוא האורז. זהו אורז בעל גרעין קצר שנקרא אורז דביק. זה ממש לא האורז העגול האיטלקי, זה סוג אחר. צילמתי את האורזים שיש לי בבית להשוואה קצרה:

 
אצלנו בבית יש לי מתחת לכיור שני שקי אורז האחד בסמטי והשני אורז סושי. שק הכוונה ל-10 קילו :)

הכנת אורז לסושי היא פשוטה ומצריכה רק אורז ומים. המפתח הוא שלושת רבעי כוס אורז על כוס מים (אורז בסמטי לדוגמא, אני מכינה על מפתח של כוס אורז על שתי כוסות מים).
תחילה שוטפים מעט את האורז להוצאת שאריות מתהליך הייצור (ממש לא צריך לחכות שהמים יהיו שקופים, דקה שטיפה זה ממש מספיק) ונפטרים מכמה שיותר מי שטיפה (בשביל לא להגיע לעודף מים שיניב דייסת אורז).
את האורז מעבירים לסיר קטן עם מכסה מתאים, מוסיפים את המים (מינוס כף, זה בגלל המים שנשארו מהשטיפה), מכסים את הסיר ומביאים לרתיחה. כשהמים רותחים מנמיכים את האש ללהבה הכי קטנה ומחכים עד שכל המים אינם (מחזיקים את המכסה על הסיר ומטים לראות עם יש מים). מכבים את האש וממתינים 3 דקות.


מוסיפים 2 כפות של חומץ לסושי ומערבבים היטב, רצוי עם מקלות. הערבוב אמור להיות עדין שלא למעוך הכל אלא להפריד את הגרגירים. החומץ לסושי הוא בעצם חומץ אורז, מלח וסוכר. ניתן לקנות חומץ אורז לסושי או שניתן להכין לבד: בסיר מכניסים כוס חומץ אורז, 3/4 כוס סוכר וכף מלח - מחממים קלות עד שהכל נמס ומבקבקים, מחזיק לנצח.

את האורז מכינים באותו יום שאוכלים אותו ונותנים לו להתקרר לפני ששמים עליו את התוספות. לפעמים אני לא עומדת בהוראות שלי וזוללת כשהאורז רותח, אבל אז האצה מאבדת מהקריספיות שלה. אבל, כשנורא רעבים זה לא ממש משנה...

עכשיו מכינים את התוספות. הנה מה שהכנתי היום:


הכל נעשה בחיתוך חופשי. אני אוהבת קוביות קטנות של אבוקדו בשביל שזה יספיק לי לכל המנה, כל ביס עם אבוקדו. את הדג אני חותכת למרובעים, החביתה מגולגלת ונחתכת לרצועות דקיקות ומלפפון גם לרצועות שיתאימו לי לביס.
עורמים את הכל יפה יפה על האורז, מכינים וואסאבי למי שאוהב, משפריצים קצת (עד כף) סויה על המנה (לא על האצות) ופשוט מתענגים.


לסיכום:

מנת צ'יראשי -

3/4 כוס אורז
1 כוס מים

2 כפות חומץ אורז לסושי

להגשה - בין חצי מכמות האורז המבושל לשלושת רבעי הכמות (זה מה שאני אוכלת בהתאם לכמה אני רעבה), מעל תוספות שאוהבים בסושי ובערך כפית רוטב סויה מעל הכל, לפי הטעם.

בתאבון!

יום שני, 5 בינואר 2015

עוגת יום הולדת לבנה, יום הולדת שנה


הגוזל כבר בן שנה וכמעט חמישה חודשים, לאחרונה התחיל בשעה טובה ללכת. לא משנה כמה שאמא שלו קיטרה, הוא לקח את הזמן ושחרר את האצבע רק כשהתאים לו ולא שניה לפני. השבוע קנינו לו את הנעליים הראשונות. הוא כבר סופר עד ארבע (אחד, "ניים!", שלוש, "אבא!") ונורא נהנה לעשות נחת ולהציג את ארסנל המילים והמחוות שלו לכל מי ששואל וגם למי שלא. הוא עצמאי בצורה יוצאת דופן, הולך לאן שמתחשק מבלי צורך בשום ליווי, עולה ויורד במדרגות במהירויות מופרזות, אוכל המון אבל רק דברים שבושלו, אודו או רוסקו. עקשן מאד וכובש את ליבנו דקה אחר דקה.

שינויים רציניים עומדים באוויר, שוב עוברים דירה, עבודה חדשה בפתח, גנים חדשים, התחלות וסופים. רוב החברים שהגיעו עמנו חוזרים לישראל, יש מן גל כזה עכשיו כך שאני בורחת לפניהם לפני שאני אשאר כאן לבד. התחלות חדשות, התרגשויות ופחדים, עצב ושמחה ובעיקר תקווה. גם אכזבות הן מנת חלקנו, אכזבה על מה שהיה ואכזבת הקרובים על מה שיהיה, הבחירה להנות עוד קצת מהחוויה של לגור בחו"ל. המרחק מאלה שאוהבים אותנו המון ורק רוצים לחבק ולנשק את הילדים שגדלים בקצה מסחרר ושוב אנחנו לא לידם. הבחירות שאנחנו עושים, משבר גיל הארבעים הגיע אלי בגיל שלושים וחמש. הבחירות, שכבר כל כך מסובכות ולא ברורות, השחור ולבן שהתערבבו כל כך טוב ביחד ללא אבחנה, יש טוב וטוב יותר אבל אין רק טוב. כל כך הרבה בחירות גדולות ומשפיעות. העובדה שהילדות נגמרה, התמימות חלפה ונגוזה וכך החלומות התנפצו אל מול מציאות מאתגרת וחסרת פשרות. זהו יוצאים לדרך חדשה ואני אגיע לאן שהרוח תנשב. מפוקחת יותר, מחוספסת יותר ועדיין אופטימית.

עוגת יום הולדת לבנה, לאלה שלא רוצים או לא יכולים לחגוג עם עוגה כושית. עוגת ספוג לבנה ועשירה שמלאה בקרם חמאה מפנק ופרי חמצמץ להדגשת הטעם ולרעננות העוגה. פעמיים הכנתי את העוגה, ליום ההולדת הרביעי של האפרוח וליום הולדת שנה של הגוזל. פעם עם תותים ופעם עם מנגו. שתי הפעמים היו מוצלחות עד חיסול כליל של העוגה. המתכון מבוסס על האתר של מרתה סטיוארט.

 לעוגה הלבנה:
150 גרם חמאה רכה
1/4 2 כוסות קמח (315 גרם)
1/4 2 כפיות אבקת אפייה
1/4 כפית מלח
1/2 1 כוסות סוכר (300 גרם)
3 ביצים גדולות
3/4 כוס ריוויון (buttermilk)
זסט מלימון אחד

הכנה:
1. בקערה נפרדת מערבבים את הקמח, המלח ואבקת אפייה.
2. לקערת המיקסר מוסיפים את החמאה עם הסוכר ומקציפים עם וו גיטרה במשך 3 דקות לערך עד שהחמאה מתאחדת עם הסוכר למין קצפת מאד מאד סמיכה.
3. מוסיפים ביצה, מחכים להטמעתה ורק אז מוסיפים את הביצה הבאה והבאה אחריה. מוסיפים את זסט הלימון וממשיכים לערבב במהירות עוד 3 דקות לערך.
4. מוסיפים לסרוגין את תערובת הקמח והריויון - בערך 3 פעמים מכל אחד.
5. מערבבים ממש טיפה עד שהכל מתאחד וזהו.


6. יוצקים חצי מהעיסה לתבנית אחת וחצי מהעיסה לתבנית שנייה (רצוי לשם חילוץ קל להשתמש בתבנית שני חלקים כשהבסיס שלה מכוסה בנייר אפייה). התבניות צריכות להיות שוות בגודלן. פה השתמשתי ב-24 אינצ', אפשר להשתמש גם ב-26' לקבלת עוגה מעט יותר נמוכה אך רחבה יותר.
7. משטחים את העיסה עם כף - לא צריך להיות מדויק, זה משתטח באפייה.


8. אופים כ-30 דקות בחום בינוני של 350F או 160C-טורבו. או עד שקיסם שננעץ במרכז העוגה יוצא נקי.
9. מוציאים מהתנור ומעבירים סכין חדה מסביב לתבנית לקרור אחיד של העוגה.
10. לאחר הקרור מחלצים את העוגה מהתבנית.

מכינים את קרם המרנג-חמאה

מצרכים:
450 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
1/2 1 כוסות סוכר
6 חלבונים
1 כפית תמצית ווניל

1. בקערת מיקסר עם וו גיטרה מערבלים את החמאה עד שהיא מכפילה כמעט את נפחה, נעשית בהירה יותר וקרמית כמו קצפת מאד יציבה (כשלוש דקות במהירות בינונית גבוהה).
2. מעבירים את החמאה לקערה נפרדת ומנקים את קערת המיקסר היטב (שלב הבא יהיה הקצפת חלבון שדורש קערה נקייה משומנים).
2. בסיר כפול (בן מרי) מערבבים את החלבונים והסוכר עד שהסוכר נמס לחלבונים - מתקבלת נזלת.
3. מעבירים את החלבונים לקערת המיקסר עם וו הקצפה ומקציפים לקצף יציב, קשה ופושר (אין סכנה פה בהקצפת יתר), לוקח כ-10 דקות במהירות הגבוהה ביותר.
4. מנמיכים את מהירות המיקסר לבינונית נמוכה ומוסיפים כף גדושה אחר כף גדושה למרנג. כל פעם מחכים להטמעה מלאה לפני הכף הנוספת.
5. כשכל החמאה נוספה למרנג, מוסיפים את תמצית הווניל ומקציפים במהירות נמוכה בינונית עוד כשלוש דקות עד שהכל הומגני. שומרים בטמפרטורת החדר עד לשימוש.

הרכבת העוגה:
אני תמיד מוסיפה שכבת פרי לעוגה, בתמונות פה יש מנגו אבל הכנתי גם עם תותים ויצא מאד מוצלח בשתי הפעמים.

1. מניחים מעל פיסת העוגה הראשונה פרי עסיסי כלשהו בשכבה אחידה (פרות יער, תותים, מנגו, נקטרינה, אגס ביין).
2. מעל שכבת הפרי שמים כמות נדיבה של הקרם.
3. מניחים את פיסת העוגה השנייה, יוצקים מעל לפחות מחצית מהקרם הנותר ומשטחים.


4. בעזרת סכין מורחים את הקרם הנותר על דפנות העוגה למראה אחיד.
5. מקשטים :)

פה הקישוט נעשה עם מרשמלו מיני שהוברש במעט מים וטבל בסוכריות צבעוניות. הכיתוב נעשה בעזרת שאריות הקרם שנצבע בצהוב.

כמובן מאז שכתבתי עברו עוד כמה חודשים אז אני אוסיף עוד כמה פסקאות.

לרומי בדיוק חגגנו יום הולדת שנתיים... עברנו דירה לצפון קליפורניה ועכשיו אנחנו מתגוררים בברקלי. כבר חצי שנה אנחנו עסוקים בגעגועים לסן דייגו והשוואות מטופשות.

מעברים זה מאתגר לכולם, למצוא את הפינה, את המקום, את התמיכה הרלוונטית, ליצור רשת חברתית וקשרים תעסוקתיים. הכל לוקח זמן ומצריך המון סבלנות שלאו דוקא יש.

 היום נגמרו פה רישמית החגים ושני הילדים הופקדו במסגרות שלהם, אני נשמתי לרווחה, נעלתי סוף סוף את נעליי הספורט ויצאתי לריצה קלה על גדות הנחל ליד ביתי.

 מאחלת לכולנו שתהיה שנה נהדרת, חיובית, פורה ובעיקר טובה.