טוב הגענו, אנחנו כבר שבועיים וחצי פה בסן דייגו יש לנו דירה וגם אוטו גדול (האוטו שלנו גדול וירוק!) כיאה לתרבות המקומית. אתמול סוף סוף רכשנו סלון ופינת אוכל כך שלא צריך לשבת על הריצפה יותר, מצד שני התינוק המתוק (אוטוטו בן שנה!) כבר לא יכול לסוע עם הבימבה שלו הלוך וחזור ברחבי הבית ולהתנגש בקירות ובחלונות. אני התחלתי לעבוד במעבדה שבוע שעבר וזה ממש לא כיף להיות חדשה - שונאת את ההתחלות החדשות הללו, הכל לא מוכר ולא ידוע לא המיקום של כל דבר, החוקים, התרבות וגם השפה.
השאור שלי שרד את דרך העינויים מהמקרר המרווח והנעים בתל אביב דרך המזוודות, הטיסה האין סופית והמקרר הקטן בדירתינו הצנועה - הכל גדול באמריקה פרט למטבח (ברוב הדירות השכורות) כי מי בכלל נכנס איליו הכל פה ארוחות קפואות למיקרו ומיקסים של עוגה שצריך להוסיף ביצים וזה כבר ממש מושקע!
כמה דברים חיוביים זה הסופרים בהם הנגישות למוצרים איכותיים גבוהה מאד! אומנם כל אבוקדו ופלפל עולים 6 שקלים אך ישנם גם מוצרים רבים באותו מחיר ואף במחיר טוב יותר מבארץ והאיכות פה פשוט נפלאה.
המטבח שלי עוד בחיתוליו - עד עכשיו אפיתי פעמיים לחמי שאור שיצאו נפלא (בפעם הראשונה משום מה היה עשן בתנור וגלאי העשן התחילו להשתגע - וכך גם אני), חלה מתוקה שעשיתי פעמיים ויצאה בסדר בגלל שהשמרים לא זזים פה (התפחה ראשונה לקחה כמעט 20 שעות מחוץ למקרר במקומות חמימים!!), אולי זו חבילה לא טובה?! וזהו בתחום האפיה. כל פעם שאני באה לעשות משהו אני מבינה באמצע שבעצם אין לי איזה שהוא כלי חיוני למתכון. גם בבישול לא קל, נסו להכין מוקפץ בלי סויה/ רוטב על בסיס חמאה ויין בלי יין או לחילופין ללא פותחן ליין.
אבל עם כל הקיטורים לא כל כך רע פה. האנשים מקסימים והנוף מהממם.
הנה עברו שבועיים נוספים כי רציתי להוסיף הוכחות לנוף המשגע וכל הזמן שכחתי את המצלמה או לחילופין הבאתי אותה בימים מעוננים. אז הנה יש תמונות להוכחה:
הנה דלת הכניסה למעבדה שלי:
השבוע התינוק חגג שנה בהליכה נמרצת בבית תוך שהוא מתחדש לו בשיניים עליונות כך שהחגיגה בבית ממש בעיצומה! את המטבח כבר מקשט מיקסר חדש (של cusine art) כי לישה בידיים זה ממש לא בשבילי, עובדה החלה יצאה נהדר - הרצפה לא היתה עקומה זה בעצם היתה אני! ובנוסף התחדשתי לי בכלי מטבח ותבניות למכביר. אומנם החשבון בבנק סובל אבל בלב יש קצת יותר שמחה וזה שווה כל דולר!
ונחזור לענינינו, לפני שארזנו את המטבח שם בתל אביב עוד הכנתי בשלהיי הקיץ עוגת תפוזים נימוחה שחיכתה לה פה בתיקייה בשקט למעט זמן פנוי שאני אוכל לפרסמה ברשומה.
אז קבלו עוגת תפוזים עסיסית וריחנית (אני אישית מעדיפה את אלה שמקציפים את החלבונים בנפרד לקבלת עוגת ספוג קלילה בעלת ניחוח תפוזי, לדוגמא מהספר "עוגות לכל עת") לימי החורף.
המתכון לקוח מהרשת, ראיתי אותו חוזר בהרבה בלוגים ופורומים ונראה כי זכויות היוצרים הם של יעלה מפורום אוכל של YNET שלמי שלא מכיר זה הפורום למתכונים ולהרבה יותר.
5 ביצים
250 גרם סוכר (כוס ורבע)
3/4 כוס שמן (180 גרם)
3/4 כוס מיץ תפוזים
1 תפוז מרוסק על קליפתו
שקית אבקת אפיה
280 גרם קמח לבן (2 כוסות)
1) מקציפים את הביצים עם הסוכר לקצף בהיר וסמיך.
2) מוסיפים בזרם דק את השמן ואחריו את מיץ התפוזים והתפוז המרוסק.
3) מקפלים את הקמח ואבקת האפיה.
4) אופים ב-180 מעלות כחצי שעה עד 45 דקות בתבנית עגולה 26, אם אופים במאפינס או באינגליש קייק זמן האפייה מתקצר ל-20 דקות עד חצי שעה. בודקים עם קיסם שיוצא נקי או עם פרורים קטנים.
אני כמובן אשה קשה (כבר אמרו את זה רבים, טובים יותר וטובים פחות) ולכן אני לא מסוגלת לטחון סתם ככה את התפוז. אני הוצאתי את החלק הלבן המר (נזרק לפח) וגם כמובן הוצאתי את הגרעינים. כמובן שזה מיותר ואין בחלק הסיזיפי הזה שום צורך ברור!
הנה מוכן החתיכה הכהה באמצע, מקורה בקליפת התפוז והיא אכן טעימה.
בתאבון...
(עם אבקת סוכר ומקרון פיסטוק בשביל הפוזה)
כבר מתגעגעת...
