פשטידת רועים

מה אגיד ומה אומר, כבר 4 חודשים אנחנו פה בארה"ב ודברים מסתדרים לאט. אנחנו נכנסים לשגרה חדשה ומבורכת ונראה כי תקופת הצנע עומדת להסתיים ממש בקרוב. בשבוע שעבר נתתי הרצאה לפורום גדול ומכובד של מביני דבר בתחום המחקר שלי והיה ממש לא רע, אומנם לא מושלם אבל אני מרוצה מעצמי וזה לכשעצמו הישג לא מבוטל. גם בתחום החברתי אנחנו שברנו את הבידוד ונוצרים קשרים משפחתיים עם הסובבים, מועדון קפה ומאפה הצליח מעבר לכל דמיון ומכל פגישה אני יוצאת מחויכת ומחוזקת.
חוץ מזה נראה שהבלוג יחסית מוזנח אבל זה מסיבות טובות, אני פשוט עסוקה בחיי היום יום והם ממש ממלאים את עולמי ריגשית ופיזית, כך שמגיע סוף היום אני צונחת במיטה ונרדמת עד שהגוזל מצייץ, התעוררות קלה להחזרת המוצץ לבעליו ומיד נרדמת בשנית (יש לציין כי הגוזל כבר בן שנה ושלוש כך שהוא ישן יפה פרט ללילות שבהם הוא חולה :(  ). אך לבישול ואפייה נראה כי אני תמיד מוצאת זמן, בדיוק עכשיו נחות להן שתי עוגות תפוזים בסגנון "עוגות התפוזים של אמא" על השיש (עאלק שיש - יש פה במטבח תחליף פלסטיק עלוב) וזה אחרי שהכנתי לנו ארוחת ערב של ספגטי וסלט, עכשיו שאב המשפחה חזר לפרנס יש לי תרוץ לצאת מהעבודה מוקדם על מנת להוציא את הגוזל מהגן - כמה שחיכיתי לרגע!!!

הגעתי למסקנה סופית כי אין קיצורי דרך לארוחה בריאה, טעימה ומזינה מאחר ולארוחה כזו תמיד יש להוסיף ירק או שניים ומלאכת השטיפה\קילוף\חיתוך לוקחת זמן לא מבוטל. הכל החל בסוף שבוע גשום בו היינו צריכים לצאת מהבית דחוף ופה אף יותר גרוע מהארץ כי אפילו הקניון איננו מקורה. אי לכך נסענו לוול מארט ועל הדרך נכנסנו גם ל-Food 4 less שהוא היחיד שמתקרב לרמי לוי הטוב והאהוב ליד הבית. שם חייכו אלי עלים ירוקים ורעננים ירקות ופרות יפים וזולים (הכל יחסי) שמיד העלו את מצב רוחי והפעילו את גלגלי המוח לרקיחת תבשיל ביתי, חם, מנחם ו-מהיר. דבר ראשון היה הרצון העז לממולאים, אך הרעיון נפסל על הסף מאחר והזמן הוא המוטיב הבעיתי המרכזי. אז החלטתי על פשטידת רועים - זו עם פירה תפוחי אדמה למעלה ובקר טחון מטוגן למטה. הגענו הביתה פיזרתי את הקניות למקומם החדש ותוך כדי שהאחד והיחיד מכבס את הגוזל אני הפשלתי שרוולים ומיד החלתי במלאכת קילוף תפוחי האדמה. במקור היו אלו תפוחי אדמה צהובים ותפוח אדמה מתוק שהזכרתי כבר בעבר - זה בעל המראה של הבטטה והצבע של תפוח האדמה פה בתמונות מצולמת הנגלה השנייה בה הזמן היה מוטיב פחות קריטי ולכן יש בוק לעניין. מיד בקילוף תפוחי האדמה ידעתי שזה יהיה מתכון שיאומץ על ידי יושבי הבית ואכן כך היה. בפעם השניה השתמשתי בתפוחי אדמה אדומים ובשתי בטטות (בפעם הראשונה היה יותר טעים :)  ) ובסלק עלים בגווני קשת שהינו פוטוגני בצורה יוצאת דופן.


אז הנה המתכון, לקח לי כשעה להכין ולדחוף לתנור:
לפירה:
6 תפוחי אדמה
2 בטטות
כוס חלב (נתן להמיר במרק עוף)
10 גרם חמאה (אפשר גם יותר וגם שמן זית הולך מצוין)
1 כף חרדל
1 שן שום גדולה מגוררת
מלח ופלפל (בערך חצי כפית מלח ופחות מרבע כפית פלפל)


לבשר:
500 גרם בשר בקר טחון (אני קונה הכי רזה שיש)
2 חבילות עלי מנגולד (סלק עלים, בערך 12 עלים)
3 כפות רכז רימונים
1 בצל גדול
1 כף שטוחה סוכר חום
מלח ופלפל (בערך חצי כפית מלח ופחות מרבע כפית פלפל)


הכנה:
מתחילים בקילוף תפוחי האדמה והבטטות, שוטפים היטב את עלי הסלק וחותכים דק את הבצל.
בסיר אחד מכניסים את הבטטות ותפוחי האדמה ומכסים כמעט את פני תפוחי האדמה, מביאים לרתיחה, מנמיכים ומבשלים עד לריכוך (בערך 20 עד 30 דקות).
במחבת רחב מזהיבים את קוביות הבצל בכפית שמן זית וחותכים את עלי הסלק - כל עלה נחתך על צירו האנכי, כלומר חתך אורכי על שדרת העלה, ואז עורמים את חצאי העלים וחותכים לרצועות בעובי של 1-2 ס"מ.

כשהבצל זהוב מכניסים פנימה את רצועות סלק העלים ומטגנים עד שהסלק מאבד חצי מנפחו. מוציאים את העלים והבצל מהמחבת, מלהיטים אותה ומוסיפים את הבקר.
מטגנים את הבקר תוך כדי שאנו מפוררים אותו לגרגירים קטנים.
כשהבשר שינה את צבעו מוסיפים את רכז הרימונים, מערבבים ומוסיפים את שאר הירקות (עלים ובצל) לערבוב נוסף תוך כדאי תיבול התערובת.

את תפוחי האדמה מסננים מהמים ומועכים בקערה גדולה (אני מעכתי עם מזלג כי זה היה הכלי היחיד המתאים למלאכה זו שהיה בנמצא...) מוסיפים את קובית החמאה, השום והחרדל (החמאה מיד מתמוססת מהחום) ומערבבים היטב. את החלב מוסיפים בשלבים הכמות שלו תלויה בכמות העמילן בתפוחי האדמה - יש להוסיף עד שהפירה יהיה קליל אך לא נוזלי.

כעת ניתן לבנות את המנה: כל תערובת הבקר משוטחת בתחתית התבנית ומעליה משוטחת שכבת הפירה.

אם משעמם לכם (אגב לי ממש אבל ממש לא משעמם, אבל תמיד שואלים אותי או מעירים לי שכנראה משעמם לי....) אתם יכולים לעטר את המנה בעזרת מזלג, פשוט לצייר על הפירה פסים לאורכו ואז לרוחבו ליצירת דוגמת ריבועים נחמדה.
זהו עכשיו אופים בתנור ב-180 מעלות. בעצם הכל מוכן האפיה היא רק לאיחוד הטעמים וייבוש קל של הפירה. ניתן לאפות בהזדמנות נפרדת. אופים 20 דקות (לא מכסים) ועוד 5 עד 10 דקות השחמה בגריל.

והנה מנה של פחממות וחלבון - כמו שהבעל אוהב, מנה מנחמת וחמה שכל מה שצריך זה מזלג ולפתוח את הפה (בלי עצמות או הרכבה עצמית).

בתאבון!

עוגיות שוקולד מתפוצצות

נפתח בזה שאני לא מבינה איך לא פרסמתי רשומה עם העוגיות האלו עד כה. העוגיות הללו שמתכונם נלקח מ"האוסף המתוק" של "על השולחן" הן גם מארסנל עוגיות הבית. העוגיות הללו הן בדרגת פינוק מאחר ויש לעצב אותן אחת אחת ובנוסף על מנת שיצאו "פיצוצים" מדוגמים אני מקפיאה את תערובת העוגיות לפחות לילה אחד במקפיא, מה שמסווג את העוגיות בסוג המושקע. הן עוגיות נורא טעימות, עוגיות פאדג שוקולד מפנקות, עם קליפה דקה מתפצפצת ופנים נימוח בניחוח אלכוהולי.
עכשיו נעבור לעדכון מהבית :) חג המולד נחוג מחר. לאחר התייעצות בדבר דברי מאפה למתנה למטפלות המשפחתון של בת של חברה, הבנתי שאין איך להתחמק. אפיתי את עוגיות הרושם הללו וארזתי אותם בקופסאות קטנות עם סרט למטפלות של הגוזל. יצאה מתנה פוריטנית משהו - בקופסא מאפנה מאיזה מבצע באיקאה, אבל זה מה שהיה באותו רגע בבית והעיקר הכוונה (בטח.....). הדפים המעוצבים הגיעו בדואר (אין על אמאזון - שוס עולם, הכל - מכבל עד לשולחן וכסאות - מגיע עד הדלת תוך יומיים!) וכך בפעם הראשונה אני כותבת רשומה עם תצלומים מעוצבים מהניכר. אני חייבת לציין שממש מקסים פה בתקופה זו, אומנם שלג אין ומזל שכך, הטמפרטורה ביום מגיעה רק ל-15 מעלות, ממש כמו בארץ (אין, אין, אין על הארץ!) אבל הכל כל כך יפה ומקושט עם עצים, אילים ואורות בלבן, ירוק ואדום, הכל חגיגי שמח ומשמח :).  היום סוף סוף עברתי טסט, שני אומנם אבל עברתי ואין מאושרת ממני. מעיב על כל השמחה העובדה שהגוזל שוב חולה, החום השבועי הגיע ואליו מתלווה הדאגה שלנו והנדנדת שלו. מחר היה אמור להיות יום החופש הראשון שלי ושל האחד היחיד ככה שנינו לבד כשהגוזל עושה חיים במשפחתון. חיכינו, קיווינו, ציפינו אך לגוזל (כיאה לגוזלים) תוכניות משלו ונראה שהתוכנית תיגנז עד לפעם הבאה...
לעינין הבלוג, מעל חצי שנה קיים הבלוג ואין מבסוטה ממני על קיומו. אני משתמשת בו כל הזמן, כל מתכון שאני חוזרת עליו כמו למשל חלה או פנקייק נלקח מהבלוג (אני במטבח והאחד מקריא את המצרכים), כל הרוצה מתכון ישר מופנה לבלוג, גם אם אין לו שום רקע בעברית - בשביל זה יש תמונות וגוגל תרגום! בכל מקרה רציתי לפנות לכל הקוראים אי שם בחלל האינטרנטי - אני נורא שמחה כשכותבים לי הארה או הערה בבלוג, זה ממש עושה לי את היום! למי שרוצה יש אופציה בראש העמוד מימין (מתחת ל-welcome) להרשם לבלוג באמצעות הכנסת כתובת הדואר האלקטרוני שלכם ולקבל הודעה כאשר מתפרסמת רשומה חדשה.
ובחזרה לאוכל, העוגיות הללו הן מהסוג המושקע אבל הן גם מהסוג שניתן להכין בצ'יק צאק אם יש מלאי במקפיא. בבית הקודם במקרר ההפוך שלי המקפיא הכיל אוצרות למכביר (כן אוצרות - גם כאלה שכבר מזמן שכחתי שהם שם...) ביניהם לעיתים היה את תערובת העוגיות הללו שתוך עשרים דקות (כולל כלים) היה מגש מוכן לתנור לכל מטרה נעלה, יום הולדת של חברה טובה, פינוק ליולדת וגם פינוק עצמי כשצריך.


עוגיות שוקולד מושלגות

חומרים:
3/4 כוס (100 גרם) קמח
350 גרם שוקולד מריר ,קצוץ
50 גרם חמאה
3 ביצים
1/2 כוס (100 גרם) סוכר 
3 כפות ליקר משובח (שוקולד/אגוזים/תפוזים/דובדבנים...)
1 כפית מחוקה אבקת אפיה
11/4 כוסות (120 גרם) שקדים טחונים (יותר טעים טחונים ללא קליפה אבל זה מה שמצאתי פה)
לציפוי:
סוכר לפי הצורך
אבקת סוכר לפי הצורך 

תהליך:
1. ממיסים במיקרוגל (או בקערה על סיר מים) שוקולד וחמאה (תמונות 1-3 מימין)
2. מקציפים במיקסר ביצים וסוכר לתערובת תפוחה ובהירה (תמונות 1-3 משמאל)

3. מוסיפים את הליקר לתערובת הביצים
4. מנפים יחד קמח ואבקת אפיה
5. מקפלים לתוך תערובת הביצים את השוקולד המומס (4 תמונות עליונות).
6. מוסיפים בקיפול את תערובת הקמח והשקדים טחונים (4 תמונות תחתונות).

7. מעבירים את התערובת לכלי אטום לפחות ללילה במקפיא (או עד שמתמצק).
8. מחממים את התנור ל 180 מעלות.
9. בעזרת כפית לוקחים גושים מהתערבת ומעבירים לסוכר.
10. מגלגלים את גוש השוקולד הטבול בסוכר בין כפות הידיים לקבלת כדור.
11. מעבירים את הכדור לאבקת הסוכר ומצפים אותו היטב באבקה. 

12. מניחים את הכדורים בתבנית. כשמכניסים את התבנית לתנור נזהרים מתימרונים מיותרים על מנת שהעוגיות ישארו במקומן (או לוחצים על העוגיות קלות כשמניחים בתבנית).

13. אופים 10-15 דקות (היזהרו מאפיית יתר - העוגיות עדיין רכות מאוד בתום האפייה, אך הן יתקשו מחוץ לתנור). במהלך האפייה העוגיות יתנפחו ויווצרו בהן שבילים של שוקולד תחת מעטה השלג של אבקת הסוכר. 

ועכשיו אפשר להנות מקפה ועוגיה מתוקה וטעימה.

מאקרון שוקולד

זה הפוסט האחרון ובו תמונות שנשארו לי מהארץ, ממטבחי הקודם, האהוב והמאובזר. הזכרון המתוק ממאקרונים מושלמים - כאלה עם רגליים ולא עם חצאית, כאלה שנמסים בפה עם שוקולד משובח באמצע. פה מאקרון זו בכלל עוגית קוקוס על בסיס של חלבון ואף אחד לא יודע על מה אני מקשקשת כשאני מדברת על מקארונים, נו עוגיות צרפתיות עם שקדים וגנאש באמצע?!
אז שקדים טחונים כבר מצאתי, את פיית הזילוף עוד העברתי במזוודה אבל שק הזילוף עוד לא הוזמן באמאזון והזמן להתעסקויות הללו עוד לא נראה באופק.
אז נשאר רק לחלום, דבר שאני מתחילה להיות בו מיומנת, כל כך קל להסחף למה נעשה כשיהיה לנו כסף... מזכיר לי את ילדותי, מן משחק בנות כזה של לחיות בנדמה לי כשנהיה גדולות ועשירות. אמא שלי מאד אהבה לחשוב על מה היא תעשה כשתזכה בלוטו או רק תעלה בהגרלה של מפעל הפיס (כבר יותר מ-20 שנה היא מחכה ליום הזה, בכמה כסף היא היתה יכולה "לזכות" אם רק היתה שומרת אותו לעצמה...). עכשיו אנחנו מחכים ליום כשגם בעלי האהוב שעקר בעקבותי ימצא לעצמו משרה מכניסה ומענינת. אז אולי נתחיל להנות פה מאמריקה הנוצצת, כמו שאמרו רבים לפני - הדולר קונה הכל, אך הדולר לא פראייר!
נחזור למקרונים, בפוסט הקודם שהעלתי בנושא, המתכון נלקח מהבלוג של tartlette. אין ספק שהוא מתכון מצוין וממנו למדתי את רזי הכנת המקרונים, אבל התוצר יוצא כבד. במתכוני המקרונים הרבים נכתב כי המקרונים מוכנים כאשר הם לא נדבקים לנייר האפייה, לי הם לא נדבקים רק לאחר אפייה ממושכת מדי בה המקרון מתיבש. במתכון הזה המקרונים באמת נפרדו מנייר האפייה לאחר זמן האפייה הקצר המצוין במתכון. התקבל ענן מרנג שקדים נמס בפה ממש כמו שצריך - עם מרכז רך ועדין.
את העוגיות מלאתי בגנאש שוקולד מריר, אין לי מושג מה היחסים בגנאש אני אישית עושה את זה על פי העין וזו טעות יסודית באפייה.
למי שתוהה על טיפות המים הזעירות המופיעות על הגנאש (אני יודעת שרק אני רואה את זה) זה כתוצאה מפטיש ההקפאה המיידי שלי וצילום המקרונים למחרת, אי שם בשלהי באוגוסט.
בקשר לאפיית המקרונים, אני חושבת שעכשיו בניגוד לאוגוסט, זהו זמן מצוין לאפיית המעדנים הללו מאחר והלחות נמצאת ברמה סבירה ונשלטת, כך שזמן ייבוש העוגיות לפני הכניסה לתנור יהיה סביר (שעה בממוצע) ולא חמש שעות וצפונה. המתכון הבא לקוח מהבלוג המקסים של bake in paris שאליה הגעתי לאחר חיפוש אינטנסיבי נוסף של מתכון מוצלח באמת למקרונים, אם תקראו את הרשומה תראו שעניין הכנת המקרונים הוא חמקמק באופן עולמי גורף. 
טיפים להצלחת המתכון: 
א. אבקת שקדים - אני אף פעם לא הצלחתי לטחון את השקדים לאבקה, תמיד יצאו לי גרגירים קטנים, אולי זה בגלל הציוד המכני שהיה, אני לא יודעת. אני ממליצה לקנות טחון בחנויות המתמחות - אגב לא ניתן לאחסן אותה לפרק זמן העולה על חודש חודשיים (גם במקפיא) כי היא מתעפשת.  
ב. חלבונים - להפריד ביצים ולשמור את החלבונים בכלי נפרד למשך שבוע לפחות במקרר.
ג. אורך רוח - יש סיכוי טוב שהמתכון יצליח על הפעם הראשונה, אלה הם עוגיות חמקמקות, לעיתים מצליחות יותר ולעיתים פחות. כשמצליח זה לדעתי שווה את כל ההשקעה - כולל הפעמים שלא צלחו.


מצרכים:
250 גרם אבקת סוכר
190 גרם אבקת שקדים 
2 כפות סוכר
5 חלבונים בטמפרטורת החדר (הכי טוב כאלה שישבו וחיכו איזה שבוע במקרר)


הכנה:
1. מערבבים את אבקת הסוכר ואבקת השקדים בקערה צדדית.
2. בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים בלבד לקצף רך.
3. מוסיפים את הסוכר וממשיכים להקציף לשלב ה"גבעות הנוקשות" כך שמתקבל קצף יציב, לבן וסמיך.
4. כעת מתחיל שלב הקיפולים - מעבירים שליש אחר שליש של תערובת האבקות ומקפלים לחלבונים. כשגומרים לקפל את השליש הראשון מוסיפים את השליש השני וכך הלאה. חשוב לא לקפל יותר מדי, רק עד שהמסה אחידה, עוד קיפול או שניים וזהו.
4. מעבירים לשקית זילוף עם טיפ עגול בקוטר של 2 סנטימטר ומזלפים עיגולים בקוטר של בין 3 ל-4 סנטימטר (או כמה שרוצים כמובן).
5. מניחים את התבניות באוויר הפתוח לייבוש מלא - כך כשנוגעים במקרון מרגישים קליפה יבשה (לא נדבק לאצבע).
6. אופים בתנור שחומם מראש ל-90 מעלות, אפיה של 5 דקות.
7. מוציאים את המקרונים מהתנור, מחממים אותו ל-190 מעלות ואופים עוד 7-8 דקות.
8. מניחים למקרונים להתקרר, כעת הם צריכים להשתחרר בקלות מהנייר.


* לקבלת מקרון שוקולד - להחליף כפית עד כף שטוחה של אבקת סוכר באבקת קקאו.
* מקרון בצבעים ובטעמים - את התוספת הנבחרת (צבע או תמצית טעם) יש להוסיף לאחר קיפול שליש האבקה הראשון.

מוכן - נא לשים לב ל"רגליים" של המקרון (לעומת חצאית מהרשומה הקודמת בנושא). התפיחה היפה הזו של המקרון תתרחש רק אם מעטפת המקרון התקשתה כולה (בעיקר יש לבדוק את אמצע המקרון) - לקבלת קליפה אחידה. 

  
תוספת של גנאש השוקולד - הכי קל לזלף את הגנאש על מרכזו של חצי אחד ובעזרת החצי השני למעוך למריחה מושלמת. הכי טעים לדעתי, להוסיף ליקר משובח לגנאש. 

מגדל "דאווין"

אני מעדיפה את המקרון על פני הגודייבה!

לסיום יש להוסיף את העובדה שמספר לא מועט של מביני עינין טעמו את מגוון המקרונים שהוכנו ממתכון זה ומהמתכון ברשומה הקודמת ועל אף שאני יכולה "להישבע" כי אלה הם המקרונים המושלמים, ממש לא כולם הסכימו איתי. ולכן חצאית או רגליים זה ממש לא משנה, על טעם ועל ריח אי אפשר להתווכח!
כמה שאני עוד לומדת כל יום בבית הספר הגדול של החיים ובאוניברסיטת UCSD, את העובדה הבסיסית הזו כבר למדתי בגן.


אלה