איך הכל השתנה מהפוסט הקודם. חופשת לידה חלומית בתוך סיוט עולמי, נגמר ״לנוח כשהתינוקת נחה״ ונשאר לבשל, לחתל, להניק, לנקות ולרדות בגדולים מסביב לשעון (כן, בהחלט יש פה מירמור). נודה שיש גם צדדים חיוביים בכל טירוף הקוקו-קורונה הזה (הי, הילדים ניקו את הבית והגיעו לתובנות שהמנקה לא רק עסוקה בלהעלים להם דברים), אבל בואו נודה שזה בעיקר שלילי. כל יום נראה בדיוק כמו היום הקודם, אין מה לעשות ובכל זאת לא מספיקים כלום. הילדים הגדולים עסוקים פה בעיקר בלאכול לי את הראש, לשאול כל הזמן אם אפשר את זה ואפשר את זה מחד ומאידך לצעוק בקולי קולות אחד על השני תוך כדי השחלת המילה ״אמא!!!״ בכל משפט. כל דבר שאני מבקשת עזרה הם ישר מתחשבנים, ״למה דוקא אני??״ זו התשובה הראשונה, ״זה לא פייר!״ זו התגובה העוקבת. כשביקשתי לסדר את השולחן, כל אחד הואיל בטובו להוריד את סה״כ הפריטים שלו ועל השולחן נשארו ״הטלפון שלך! והמחשב שלך!״, זה פשוט לא יאומן שאני מג׳נגלת בין הנקות, חיתולים, בישולים, סידורים, פתרונות מהירים, פתרונות לזמן ארוך ועוד ועוד, והחצופים מתחשבנים איתי על להוריד שני פריטים לא שלהם מהשולחן לפני ארוחת הצהריים. שבוע אחר כך המחשב כבר לא שלי כי כולם עברו ללמידה מרחוק. השיעורים לוקחים לילדים בדיוק חצי שעה אז עכשיו כל אחד עושה מצגת עצמאית על נושא שמעניין אותו. בן העשר עושה מצגת על למה כדאי לנו לקנות לו אייפון (פה מקבלים ניידים רק בחטיבה, יש אפטר-קייר (after care) שכולל חוגים עד סוף היסודי שזה כיתה ה׳). בשאר הזמן (חוץ ממסכים אחרים) הם עסוקים בלהסב את קופסאות הקרטון ממשלוחי האמאזון למבצר.
לפחות אפשר לצאת להתאוורר בשכונה עם הכלב והתינוקת במנשא, לנשום אוויר צח ולהעריך את הפריחה אפילו עוד יותר מביום אביב רגיל. הכל מתחדש וממשיך כרגיל, הכל יהיה טוב.
את המרנגים האלה הכנתי לולנטיינס בבית הספר של הילדים (כל ילד מביא את אותה ההפתעה לכל ילדי הכיתה עם פתק קטן של Happy Valentines) וגם לפורים, דקה לפני שביטלו את כל החגיגות :( זה בסה״כ מרנג על מקלות ביגלה או פוקי (ביגלה מצופה בשוקולד כלשהו - יש באין ספור טעמים) , קצת צבע מאכל (שמים קצת על דפנות שקית הזילוף) וסוכריות צבעוניות. קיבלתם חגיגה בעיניים וגם בפה (לנמוכים מבינינו ולאלה שמתוק ממש משמח אותם). זו אחלה פעילות לעשות עם הילדים אם נותרה בכם סבלנות לענין (אם בכללל היתה סבלנות מלכתחילה... כן, שוב מירמור). פה הילדים פיזרו את הסוכריות במגש השני, ולא צריך ראיה חדה בשביל להבחין איזה מרנג יצא מאיזו תבנית... הנה, דוגמא להמחשה:
והנה פוקי למי שלא מכיר. הפעם השתמשתי בחבילה האמצעית שאלו הם מקלות אקסטרא דקים בציפוי שוקולד.
מתכון:
חלבון משתיים עד חמש ביצים
סוכר במשקל כפול מהחלבון
כפית קורנפלור
* אם אין לכם משקל, חלבון ביצה לארג׳ זה כ-40 גרם. כוס סוכר זה 200 גרם.
אופציונאלי:
סוכריות לקישוט
צבע מאכל
מתחילים מלהמיס את הסוכר לחלבון על אדים (קערה עם חלבון והסוכר על סיר קטן עם מים רותחים בתחתיתו) עד למרקם של נזלת (סליחה על האסוציאציה שאינה מעוררת תאבון).
כשהכל נמס מעבירים לקערת המיקסר ומקציפים במשך כשמונה דקות עד לקצף נוקשה וסופר סמיך. מוסיפים כפית קורנפלור ומקציפים עוד שתי דקות.
מעבירים את המקצפת לשק זילוף. אם רוצים צבעוניות מגניבה, בעזרת מכחול/מברשת או סתם עם הפיה של צבע המאכל מושכים קו לאורך שקית הזילוף. פה שמתי ארבעה צבעים, כתום, וורוד, כחול וטורקיז, פס מול פס מול פס מול פס.
בהתחלה הכנסתי את מקל הפוקי לשקית וזילפתי תוך כדי סיבוב ומשיכת הפוקי החוצה (רוב השורה העליונה בתמונה). אבל אז כאבה לי היד אז עברתי לזילוף פסים דקים, הטבעת הפוקי לאורך כל אחד מהם וזילוף יצירתי מעל המקל. שיטה שהיתה הרבה יותר קלה וגם אפקטיבית מבחינת הנחת הפוקי במרחקים אופטימליים אחד מהשני.
עוד תמונות עם אוזני המן במילוי נוטלה כי לא היה לי פרג והתעצלתי לטחון תמרים. מה גם שנראה לי שילדים יעדיפו נוטלה. הקיצר הכל התבטל ואני טחנתי את כל הנוטלה הזו בעצמי. זה מאד מסוכן להשאיר מתוקים לידי כשאני מניקה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה