RSS

יום שלישי, 31 במרץ 2020

נשיקות על מקל



איך הכל השתנה מהפוסט הקודם. חופשת לידה חלומית בתוך סיוט עולמי, נגמר ״לנוח כשהתינוקת נחה״ ונשאר לבשל, לחתל, להניק, לנקות ולרדות בגדולים מסביב לשעון (כן, בהחלט יש פה מירמור). נודה שיש גם צדדים חיוביים בכל טירוף הקוקו-קורונה הזה (הי, הילדים ניקו את הבית והגיעו לתובנות שהמנקה לא רק עסוקה בלהעלים להם דברים), אבל בואו נודה שזה בעיקר שלילי. כל יום נראה בדיוק כמו היום הקודם, אין מה לעשות ובכל זאת לא מספיקים כלום. הילדים הגדולים עסוקים פה בעיקר בלאכול לי את הראש, לשאול כל הזמן אם אפשר את זה ואפשר את זה מחד ומאידך לצעוק בקולי קולות אחד על השני תוך כדי השחלת המילה ״אמא!!!״ בכל משפט. כל דבר שאני מבקשת עזרה הם ישר מתחשבנים, ״למה דוקא אני??״ זו התשובה הראשונה, ״זה לא פייר!״ זו התגובה העוקבת. כשביקשתי לסדר את השולחן, כל אחד הואיל בטובו להוריד את סה״כ הפריטים שלו ועל השולחן נשארו ״הטלפון שלך! והמחשב שלך!״, זה פשוט לא יאומן שאני מג׳נגלת בין הנקות, חיתולים, בישולים, סידורים, פתרונות מהירים, פתרונות לזמן ארוך ועוד ועוד, והחצופים מתחשבנים איתי על להוריד שני פריטים לא שלהם מהשולחן לפני ארוחת הצהריים. שבוע אחר כך המחשב כבר לא שלי כי כולם עברו ללמידה מרחוק. השיעורים לוקחים לילדים בדיוק חצי שעה אז עכשיו כל אחד עושה מצגת עצמאית על נושא שמעניין אותו. בן העשר עושה מצגת על למה כדאי לנו לקנות לו אייפון (פה מקבלים ניידים רק בחטיבה, יש אפטר-קייר (after care) שכולל חוגים עד סוף היסודי שזה כיתה ה׳). בשאר הזמן (חוץ ממסכים אחרים) הם עסוקים בלהסב את קופסאות הקרטון ממשלוחי האמאזון למבצר.

לפחות אפשר לצאת להתאוורר בשכונה עם הכלב והתינוקת במנשא, לנשום אוויר צח ולהעריך את הפריחה אפילו עוד יותר מביום אביב רגיל. הכל מתחדש וממשיך כרגיל, הכל יהיה טוב.







את המרנגים האלה הכנתי לולנטיינס בבית הספר של הילדים (כל ילד מביא את אותה ההפתעה לכל ילדי הכיתה עם פתק קטן של Happy Valentines) וגם לפורים, דקה לפני שביטלו את כל החגיגות :(  זה בסה״כ מרנג על מקלות ביגלה או פוקי (ביגלה מצופה בשוקולד כלשהו - יש באין ספור טעמים) , קצת צבע מאכל (שמים קצת על דפנות שקית הזילוף) וסוכריות צבעוניות. קיבלתם חגיגה בעיניים וגם בפה (לנמוכים מבינינו ולאלה שמתוק ממש משמח אותם). זו אחלה פעילות לעשות עם הילדים אם נותרה בכם סבלנות לענין (אם בכללל היתה סבלנות מלכתחילה... כן, שוב מירמור). פה הילדים פיזרו את הסוכריות במגש השני, ולא צריך ראיה חדה בשביל להבחין איזה מרנג יצא מאיזו תבנית... הנה, דוגמא להמחשה:



והנה פוקי למי שלא מכיר. הפעם השתמשתי בחבילה האמצעית שאלו הם מקלות אקסטרא דקים בציפוי שוקולד.


מתכון:

חלבון משתיים עד חמש ביצים
סוכר במשקל כפול מהחלבון
כפית קורנפלור

* אם אין לכם משקל, חלבון ביצה לארג׳ זה כ-40 גרם. כוס סוכר זה 200 גרם.

אופציונאלי:
סוכריות לקישוט
צבע מאכל

מתחילים מלהמיס את הסוכר לחלבון על אדים (קערה עם חלבון והסוכר על סיר קטן עם מים רותחים בתחתיתו) עד למרקם של נזלת (סליחה על האסוציאציה שאינה מעוררת תאבון).


כשהכל נמס מעבירים לקערת המיקסר ומקציפים במשך כשמונה דקות עד לקצף נוקשה וסופר סמיך. מוסיפים כפית קורנפלור ומקציפים עוד שתי דקות.
מעבירים את המקצפת לשק זילוף. אם רוצים צבעוניות מגניבה, בעזרת מכחול/מברשת או סתם עם הפיה של צבע המאכל מושכים קו לאורך שקית הזילוף. פה שמתי ארבעה צבעים, כתום, וורוד, כחול וטורקיז, פס מול פס מול פס מול פס.
בהתחלה הכנסתי את מקל הפוקי לשקית וזילפתי תוך כדי סיבוב ומשיכת הפוקי החוצה (רוב השורה העליונה בתמונה). אבל אז כאבה לי היד אז עברתי לזילוף פסים דקים, הטבעת הפוקי לאורך כל אחד מהם וזילוף יצירתי מעל המקל. שיטה שהיתה הרבה יותר קלה וגם אפקטיבית מבחינת הנחת הפוקי במרחקים אופטימליים אחד מהשני.






אופים, או בעצם מיבשים בחום הנמוך ביותר של התנור. אצלי זה 150F שזה 65C לאורך כמה שעות טובות (שלוש לא הספיקו אז השארתי ללילה שלם) עד שהמרנג נפרד בקלות מנייר האפייה והוא כולו יבש.



עוד תמונות עם אוזני המן במילוי נוטלה כי לא היה לי פרג והתעצלתי לטחון תמרים. מה גם שנראה לי שילדים יעדיפו נוטלה. הקיצר הכל התבטל ואני טחנתי את כל הנוטלה הזו בעצמי. זה מאד מסוכן להשאיר מתוקים לידי כשאני מניקה.





יום שלישי, 3 במרץ 2020

קארי דלעת עם טופו



אז שוב חופשת לידה, שלישית, אחרי שבע שנים מהאחרונה ועשר מהראשונה. חופשת לידה מפרגנת של 18 שבועות אחרי לידה וחוץ מזה פירגנו גם ארבעה שבועות לפני לידה. הריון אחרון, קשוח (היפרמזיס גרבידרום מכה שוב וביתר  כח, ביקור ראשון במיון בשבוע חמש, עוד לפני הדופק) אבל אחרון וככזה נרשם כהריון הטוב משלושתם. הריון עם שני אחים גדולים דעתניים שרק רצו כלב וממש לא רצו אח. הגדול פרץ בבכי לא נשלט וטען שהרסנו לו את החיים, לא הבין איך עשינו דבר כל כך גדול באופן חד צדדי ולא שאלנו אותו! אם היינו שואלים הוא היה אומר שהוא לא רוצה! ומפה שוב הגענו להרסתם לי את החיים ואני שונא אותך (אותך, כלומר אותי. לא להתבלבל עם אבא, כן?! איזה כיף שהשנאה ממוקדת). הריון עם מר בלוברי בבטן שלהפתעתי כי רבה באוטרסאונד לא נצפה בולבול! (אמרתי לטכנאית בוודאות גמורה שיש בן וכשהיא הגיע לבין הרגליים הייתי בשוק ווידאתי אם היא רואה מה שאני רואה - אין רגל שלישית! יש לציין שאני עקבית בלנחש הפוך כל פעם מה שיש לי בבטן) ממש הרגשתי שזכיתי בלוטו של החיים וכל הסל של ההיפרמזיס היה קצת יותר נסבל. בסוף ההריון גם זכיתי ללידה מדהימה ורגועה (פעם ראשונה עם אפידורל) עם מראה ענקית והתרגשות מטורפת (בשניים הקודמים תמיד הייתי בשוק כשנתנו לי אותם אחרי לידות בזק אינטנסיביות וכואבות במיוחד). פוסט פארטום קשוח עם עצב שיורה לכל כיוון ורגל שמסכנה (הגברת ישבה כל החודש התשיעי על איזה עצב רציני המפשעה ואני ביום בהיר אחד נעשיתי נכה) אבל עם בעל תומך, אוהב ונוכח (שישה שבועות מכוסים על ידי מדינת קליפורניה). ועל אף כל התלאות שבדרך, שום דבר לא יעצור אותי מלהיכנס למטבח! אפילו בתחילת ההריון בו ירדתי תשעה קילו ולא הצלחתי להכניס פירור, כשקצת היה לי כח הכנתי דברים נשכחים לילדים (עם הפסקות להקאה ולהשטחות על הספה, דקה לפני שמתעלפת). ועכשיו עם תינוקת/מנהלת קשוחה, בין לבין יש לי  זמן לכתוב את המתכונים שהוכנו פה שוב ושוב.

נתחיל בקארי דלעת שאני ממש מכורה איליו. אני הכי אוהבת טופו אבל כל אחד יכול להוסיף את החלבון המועדף עליו. לצד הקארי אני אוהבת להוסיף לי ביצה חומה שאני אפרט עליה בפוסט נפרד ופחמימה מורכבת כלשהיא, עברתי לפחמימות מורכבות בגלל שהן ממלאות אותי וגורמות לי לתחושת סיפוק מהאוכל בניגוד לאורז לבן או פסטה לבנה שאני יכולה להמשיך ולהמשיך לאכול עד כמעט אין סוף. הדלעת האהובה עלי היא הקבוצ׳ה Kabocha שהיא דלעת יפנית עם טעם ומרקם שמתאימים בול, היא נמכרת בסופרים האסייתים כל השנה. אפשר בהחלט להשתמש בדלעת, דלורית או דלעת אחרת שאוהבים. כל דלעת שלמה נכנסת אצלי למיקרו לכמה דקות לריכוך מה שמקצר פלאים את ההתעסקות עם הדלעת וחותך הרבה תחסכול ועצבים. את הקבוצה אני מכניסה לחמש דקות במיקרו של 1200 וואט, עוצמה מאקסימלית על צד אחד ואז הופכת ומפעילה לעוד חמש דקות על הצד השני. משאירה במיקרו או בצד לעוד רבע שעה לפחות שתתקרר ואז חותכת אותה. את הטופו שלי אני אוהבת שהוא קראנצ׳י בחוץ ורך בפנים אז דרגת חוזק פירם (מידיום או פחות) תהיה הכי מתאימה (כשניסיתי דרגת מוצקות גבוהה יותר יצאו קוביות גומי). מבחינת ירקות, אפשר להוסיף מה שאוהבים, אני משתמשת בלקט ירקות נורמנדי קפואים מהקוסטקו בשביל לחסוך עוד כמה דקות הכנה ובגלל שזה תמיד זמין. המתכון דורש כמה שלבי הכנה מראש, כאלה שצריכים סבלנות שהזמן יעשה את שלו כך שזה לא מתכון שאפשר לעשות ספונטני, אלא אם כן מכינים את השלבים הראשונים מראש כי החיבור של המנה במחבת אורך גג 20 דקות.

קיצור דרך נוסף שאני מיישמת כל שבוע שבועיים הוא קירמול בצל. לוקחת שלושה בצלי ענק, מקצצת ומטגנת בשמן זית עד ששקופים וממשיכה משם על חום נמוך עם קצת מים לקירמול של הבצלים. בסוף עם שליש מהכמות שהתחלתי מכניסה לצנצנת ומקפיאה או למקרר לשימוש עתידי (בהתאם לתוכניות הבישול שלי). כך אני חוסכת את זמן הבצל ויש לי בוסט טעם מוכן ומזומן. גם במנה הזאת אני משתמשת בכף או שתיים של רכז הבצל הזה. לדעתי שווה להוסיף.


חומרים:
בצל גדול קצוץ (חצי בצל ענק של קוסטקו) או שתי כפות גדושות בצל מקורמל
חצי דלעת קבוצ׳ה 
שתי חבילות טופו בדרגת Firm (כחצי קילו לאחת)
3/4 כוס אגוזי קשיו לא קלויים (טבעיים)
2-3 כוסות (כמה שנכנס לכם במחבת) לקט ירקות אהוב
2 כפיות אבקת קארי
מלח ופלפל




מתחילים בהכנות ראשונות:
1. מכניסים את הדלעת למיקרו - חמש דקות מכל צד, למעלה ולמטה, על מקסימום של 1200 וואט. מחכים כמה דקות טובות שיתקרר ואז קל לעבוד ולחתוך. אני תמיד משתמשת בחצי ומקפיאה את החצי השני לפעם הבאה. 
2. משרים את הקשיו בככוס וחצי מים רותחים (לפחות שעה השריה, ניתן להשרות לילה במקרר)


3. מוציאים את הטופו מהאריזה, מניחים על נייר סופג וחותכים לקוביות כמו בתמונה, מניחים לטופו להגיר נוזלים (כחצי שעה).


הכנות חלק שני:
1. טוחנים את הקשיו והנוזלים בבלנדר לחלב (אם ישארו גושים ולו קטנים ביותר לא יתקבל אפקט ההסמכה של הרוטב).

בתמונה, הקשיו לאחר שעה השריה - הקשיו כבר לא צף כמו בתמונה למעלה, תפח והלבין קלות.

תמונה להמחשה של חלב הקשיו (ללא גושים קטנטנים על דפנות הבלנדר)

2. את הטופו מעבירים לתבנית משומנת בשמן זית שמעליו פיזרנו מלח ופלפל. ומעל הטופו שוב מתיזים שמן, מלח ופלפל. והופ לתנור ל- 380F/170C לעשר עד חמש עשרה דקות שהטופו משחימים קלות.

התבנית:

לפני התנור:


מוכן:

יאללה לקארי! 
הסתימו ההכנות, עכשיו לוקחים מחבת גדולה ותוך עשרים דקות יש לכם קארי מפנק.
1.מוסיפים שתי כפות בצל מקורמל או לחילופין משקיפים את חצי הבצל הקצוץ בכף שמן, מעבירים את חתיכות הדלעת למחבת עם כוס מים עד שהדלעת מתפרקת לפירה (בהחלט ניתן להשאיר את הדלעת גם בחתיכות וישר להוסיף את הלקט כמו בתמונה)
2. מוסיפים את לקט הירקות, מכסים את המחבת על אש גבוהה לעשר דקות בלבד.

3. מוסיפים את תבלין הקארי, מלח ופלפל ומערבבים.

4. מוסיפים את חלב הקשיו ומביאים לרתיחה.

5. טועמים ומוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם. בנוסף אם סמיך מדי אפשר לדלל במים

6. מוסיפים את הטופו מערבבים ומגישים,

בתאבון!


יום ראשון, 10 בפברואר 2019

עוגת התפוזים של אמא



כל חורף אמא שלי אופה את העוגה הזאת מיליון פעמים לפחות. זה התחיל מהספר האלמותי של רינה שויאר ״עוגות לכל עת״ ולאחרונה עבר למתכון שקיבלה אישית ממלון בוטיק ביפו. אני כשלתי רבות בהכנת העוגה הפשוטה הזאת. בכל הבתים השכורים שגרנו בהם, כל המוצרים החשמליים הם באחריות בעל הבית. מה שאומר שחוץ מאחת עשרה חודשים באמצע (בעל בית סופר משקיען אבל הבית עצמו היה בחלק הפחות נעים של ברקלי, ליד תחנות דלק, מרפאה ללא תשלום ודרי רחוב מסכנים שאינם יציבים בנפשם. בית שהיו בו משיגי גבול עד כמה חודשים לפני ששיפצו אותו. בית שבלילה השני שלנו בא בחור עם אלה ביד ודפק נמרצות על הדלת בחמש וחצי בבוקר. בית שהיה קבלת הפנים שלנו לברקלי ועד היום אף אחד מאיתנו אינו חובב מושבע של העיר הזאת) היה לי את התנור הכי בסיסי שיש. תנור כזה עם גוף חימום גלוי ותרמוסטט מזייף יותר או פחות. בלי שום טורבו או מאוורר שיפזר את החום. תנור שמסובבים את העוגה ובודקים עם מד חום חיצוני בפעמים היותר קשות (זה לא פשוט להיות על תקן תרמוסטט, כל כמה דקות להפעיל ולכבות את התנור). ועל כן העוגה לא היתה תמיד עובדת לי. את העוגה הזאת הופכים מיד בצאתה מהתנור ככה שהגרביטציה תפעל מהצד הנכון והאוויר יישאר שם למעלה. מספר פעמים לא קטו נפלה העוגה והפכה לחביתה מתוקה וזהו. כמה מפכי נפש כשהולכים לחברים ואני אמונה על הקינוח... 
מבחינתי לעוגה הזאת יש טעם של בית וים זכרונות ילדות של ריח מתוק באוויר, של ענן נמס בפה והרבה אהבה. מבחינת הילדים זה זכרון מתוק מישראל, ככה זה שמבקרים בחופשת החורף, הלא היא חופשת הקריסמס, בשיא החורף של ישראל. בטמפרטורות מקפיאות של 20 מעלות הילדים זוכים לחופשה בים בחורף הנפלא והחמים של ישראל. (עוד זכרון חזק של הילדים מישראל זה ריח סיגריות. כבר יותר מפעם אחת הילדים מסניפים לעומק ריאותיהם ריח שמזכיר להם את ישראל ומסתבר שזה בעצם ריח סיגריות. ריח שאינו נפוץ במחוזות החוף של קליפורניה לשמחתי הרבה.) 
בחודש האחרון הכנתי את העוגה בין פעם לפעמיים בשבוע רק בשביל להגיע ליחסים הנכונים עבורי. עכשיו שיש לי תנור מעט משודרג, עם גופי חימום נסתרים ומאוורר העוגה פורחת! עולה כל כך יפה ומשחימה בצורה שווה. חיפשתי את היחסים שינפיקו עוגה עוד קצת יותר אוורירית, מתוקה אבל לא מידי ועם ניחוח תפוזי מודגש (אין בה שום מרירות תפוזית, אך ורק ניחוח).
דרי הבית היו כמובן מרוצים ועזרו להעלים את העוגה בשמחה. את האמת, עכשיו שהם כבר לא תינוקות והם גילו שלאמא יש בלוג הם ממש ששים לעזור, על כן הרשומה הזו זוכה למספר תמונות רב במיוחד של תוך כדי. לבקשת הצעיר העוגה הוכנה גם בוורסייה עם קינמון, הבכור העדיף רק עם אבקת סוכר ולבעל בא כבר משהו אחר.
אז בשביל שנתקדם למתכון הבא, הנה עוגת התפוזים של העקרת חוקרת.




עוגת תפוזים:
5 ביצים XL(מהקוסטקו) או 6 ביצים
מיץ מכשלושה תפוזים (170 גרם/שלושת רבעי כוס פחות שתי כפיות)
גרדת תפוז משלושה תפוזים
280 גרם קמח (כוס ושלושת רבעי)
15 גרם אבקת אפייה (כפית וחצי)
200 גרם/כוס סוכר (או 250 גרם/כוס ורבע - אם רוצים מתיקות יותר מודגשת)
130 גרם שמן (חצי כוס ושתי כפות)
כפית שטוחה מלח

1.    מפרידים את הביצים – חלבונים לקערת מיקסר וחלמונים לקערת עירבוב בינונית ומעלה.
2.    לחלמונים מוסיפים את גרדת התפוזים, מיץ התפוזים, הסוכר והשמן ומערבבים.



3.    מוסיפים לחלמונים גם את הקמח, מחצית מכמות הסוכר ואבקת האפייה ומערבבים לעיסה נוזלית והומוגנית ברובה (גושים קטנים זה מעולה)


4.    מקציפים את החלבונים עם המלח ומחצית מכמות הסוכר לקצף יציב.
5.    מעבירים שליש מכמות החלבונים לקערת החלמונים ומערבבים עד שהרוב נבלע.

6.    מקפלים את יתרת החלבונים לחלמונים.

7.    יוצקים לבנית קוגלהוף ואופים כארבעים דקות בחום של 350F/180Cעד שקיסם יוצא יבש.


8.    הופכים את העוגה לחצי שעה הראשונה עד שהיא מתיצבת.


9.    מפזרים אבקת סוכר אחרי קירור מלא. לא חובה.