המאפיה שלי

כבר בארץ הלחמים שלי היו שם דבר, לכל ארוע שאיליו הוזמנתי הייתי מגיעה עם הלחמים שלי. לחברה טובה הייתי אופה לחם שבועי והמקפיא היה מאובזר בשניים עד 8 ככרות (לפני ארועים). פה בארצות הברית הלחם שלי הוא עוד יותר מבוקש ואהוד מאשר בבית, כי פה הלחם שנמכר במכולת הוא לחם ספוגי שבעיקר יש בו אוויר. כל הישראלים והארופאים מסביבי ממש מתענגים על הלחם האמיתי הזה, עם טעם של לחם, קרום קשיח ומרקם ספוגי וקפיצי - כזה שיש ללעוס לפני שהוא נעלם ואינו נהפך בצקי ברגע שלוחצים על הפרוסה, אלא חוזר למצבו המקורי. כפי שכבר סיפרתי בעבר גם השאור (המחמצת שהיא בעצם תערובת של קמח, מים ושמרים שמקורם הבראשיתי היה בקליפת תפוח) הגיע איתנו לארצות הברית, הוא שרד את תלאות הדרך ולאחר אישוש מהיר הוא חזר לאיתנו ומניב לחמים לתפארת. אפילו נמסר גור לבית חם ואוהב שמניב אף הוא לחמים לתפארת. באמריקה כמו באמריקה הכל בגדול, התנורים פה הינם תנורים רחבים ולכן השינוי היחידי שנעשה במתכון להתאמתו לגולה נעשה בכמויות, במקום 800 גרם קמח שהיה מניב 3 לחמים בינוניים אני מכינה בצק מ-1200 גרם קמח ומכינה 6 ככרות או לחלופין מספר ככרות ולחמניות לפי הצורך, הרצון וזמן ההתעסקות העומד לרשותי. מדהים שאני מכינה את אותו המתכון כבר למעלה משלוש שנים, שבוע כן ושבוע לא (בממוצע). בחגים אני מוסיפה גרעינים, גבינות, עגבניות מיובשות, קונפי שום או/ו אגוזים למיניהם בשלב יצירת הככר, בין אם במרכזו או בציפויו. השעות של ההתפחה הן הדבר הכי דינמי בהכנת הלחם מבחינתי, מתחילת הכנת הלחם עד למוצר הסופי עוברות כ-11 שעות. לפעמים בגלל אילוצים חלק מהפוגות התפיחה הינן ארוכות יותר ומבוצעות במקרר וחלקן חייבות להתקצר (או שמא הלחמים לא תפחו בשל מזג האויר הקר) והלחמים יעברו להמשך מנוחתם בתנור. בגלל החלק הדינמי אין אף לחם הדומה לחברו, פעם יוצא אוורירי יותר, פעם אורירי פחות, פעם חורים קטנים ופעם חורי ענק. הכל תלוי בכמות המים שתשתנה בהתאם להתאדות המים מהכיכר בהתאם לזמני ההתפחה ובסביבת ההתפחה. לכן כל פעם אני מחכה מחדש לפריסת הלחם לראות איך יצא הפעם, תמיד קשה לי להתאפק עד שהלחם הצטנן (מינימום מינימאלי - חצי שעה, הכי טוב שעה) וניתן לחתוך - לראות, להריח ולטעום את התוצר.
אין כמו ריח של לחם וביס מלחם טרי, הרבה יותר טעים מהבגט החם בסופר. כל כך טעים שלא צריך למרוח שום דבר, רק לתת ביס ולהתענג.

המתכון פורסם בבלוג זה שלב אחרי שלב, מרענון השאור, הכנת הבצק והקיפולים, יצירת הככרות וההתפחה.
לינק נוסף הוא לבלוג מקסים של אופה מקצועי, הבלוג נקרא מים וקמח ובו יש סדרת רשומות להכנת מחמצת מתפוחי עץ (בדיוק כמו שלי) בשם יומנה של מחמצת (חלק שני, חלק שלישי ואחרון) שלב אחרי שלב בצורה מפורטת ונהירה מאד. בכלל שווה לדפדף שם, יש לו מה להציע, הבחור זכה באליפות לחמים!
המתכון בגרסא המקוצרת:
לסטרטר-
400 גרם קמח לבן
300 גרם מחמצת
500 מ"ל (=גרם) מים


מערבבים את כל הרכיבים עם מזלג לעיסה נוזלית ודביקה (אין בעיה שיש גושים, לא צריך להיות הומוגני לגמרי), מכסים (אני מכניסה לתוך שקית סופר שאינה מחוררת וקושרת) ומניחים ל-4 שעות עד שהכל מבעבע.


לבצק-
מלוא כמות הסטרטר
400 גרם קמח מלא
2 כפות שטוחות מלח
2 כםות שטוחות סוכר חום


1. לשים היטב את הבצק אם במיקסר ואם באופן ידני בין 8 ל-10 דקות בהתאמה. מתקבל בצק רך וגמיש מאד.
2. מעבירים את הבצק למשטח מקומח ומכסים במגבת למשך שעה (בימי הקיץ לכסות במגבת לחה).
3. מקפלים לשניים על קו אופקי ואז קיפול ספר (לשלושה) בקווים אנכיים. מכסים שוב במגבת לשעה.
4. חוזרים על הקיפול פעמיים נוספות (סה"כ שלושה קיפולים) במרווחים של שעה. לאחר הקיפול האחרון מכסים לשעה נוספת.
5. מחלקחם את הבצק לשלוש חתיכות וצרים מכל חתיכה ככר. מכסים במגבת את הככרות ומתפיחים שעתיים*.
* לאחר שעה וחצי מחממים את התנור לחום מקסימלי (280 עד 300 מעלות צלזיוס הן האופטימום).
6. ממש לפני האפיה מסירים את המגבת, חורצים את הככרות באופן חופשי בעומק של 1-1.5 ס"מ ומעבירים בזהירות לתנור ל-10 דקות.
7. מורידים את חום התנור ל-180 מעלות למשך 25 דקות נוספות.
8. מוציאים ומקררים (רצוי על רשת) למשך שעה לפני החיתוך.
פורסים ונהנים.

בתאבון וחג עצמאות שמח לכל בית ישראל!

פאבלובה עם תותים

שנה תמימה עברה מהפרסום של הפוסט הראשון בבלוג זה, שנה מלאה ועמוסה. הבלוג נפתח לרגל היותי עקרת מובטלת עם המון זמן חופשי כביכול. הייתי צריכה לסיים את כתיבת הדוקטורט ולטפל בגוזל בן חצי שנה שדורש הרבה התעסקות וצומי אבל עדיין מצאתי את עצמי מתעסקת רבות בתחביב המטבח. בשבילי להכנס למטבח ולהכין איזה מאפה מסובך, זה להרגע ולהטען מחדש. המטבח היה מאובזר ללא רבב, חלונות הזמן שעמדו לרשותי היו מרווחים דיים ובלוגי האוכל התחילו לקרוץ לי לא רק בקריאתם אלא גם בפוטנציאל שיהיה לי יום אחד בלוג משלי. הרעיון התבשל לאיטו ולבסוף נכתב הפוסט הראשון במחשבה שיהיה לי בלוג אפייה שרוב הסיכויים שאני לא אתמיד בכתיבתו - יותר מדי פעמים בעברי התחלתי לכתוב יומן, מחברת בכריכה קשה עם מספר עמודים מאד מצומצם שכתוב בהם משהו, אבל הנה עברה לה שנה ואני עדיין כאן עם רצון חזק שעוד אנשים יתוודעו לבלוג שלי, כי נראה לי שיש לי מה להציע :). אומנם זה אינו בלוג תוסס והרשומות נכתבות בעצלתיים, בקצב של רשומה עד 3 רשומות לחודש ממש מוצלח, כל רשומה מרגע הביצוע עד שהיא רואה אור לוקח בין שבוע לחודש (סטיית תקן של מספר שעות קרתה אך ורק פעם אחת ומנגד היתה גם כזו של מספר חודשים לא מבוטל) וזה מאחר שבנוסף לבישול עצמו אני רוצה לצלם את מהלך ההכנה אם בעזרתו של צלם הבית (שכמובן עסוק בלהעסיק את הפעוט) ואם בעצמי (דבר שמאד מסבך ומסרבל את ההכנה עצמה), הצילום של המנה המוגמרת שעבורו אני מסדרת "סט" צילום מאולתר (כבר שכחתי מה זה לצלם באור יום לצערי כי רב), בחירת התמונות ועריכתם (לוקח לי לפחות שעה), להעלות אותם לאתר ולכתוב רשומה עם מתכון והערות (בערך שעתיים) ואז יש את שלב ההגהה שנעשה על ידי האחד והיחיד - כך שכל רשומה היא פרויקט שיש להקדיש לו זמן שהוא בעצם הגורם המגביל במשוואה. היום במשרה מלאה שהינה מאתגרת ויצירתית, משרה שנייה לא פחות יצירתית - הרבה יותר מאתגרת ומספקת שהיא האמהות לפעוט, וכן משרת "עוזרת הבית", הזמן החופשי שעומד לרשותי נמדד במשורה.
 אני אסכם את השנה שהיתה נהדרת, שכיף לי נורא להסתכל אחורה ולעבור על הרשומות הקודמות (ממלא אותי בסיפוק אדיר), שמאד מחמם את ליבי שיש קוראים לבלוג, כל תגובה גורמת לי להתרגשות ומרטיטה את ליבי, העובדה שיש לי אוצר אישי של המתכונים הפרטיים, האפשרות לחזור על מתכונים מוצלחים ולחלוק אותם עם שאר מכרי וחברי בלחיצת כפתור היא פשוט נהדרת - ממליצה לכל בשלן/בשלנית באשר הם. אני רוצה לאחל לעצמי לשנה הבאה, קודם כל שהבלוג ימשיך להתמלא בתמונות ובמתכונים טעימים ושהשמועה על הבלוג תעשה לה כנפיים ויותר אנשים יחשפו לבלוג שלי שאני מאד גאה בו וחושבת שיש לו הרבה מה להציע.
* לקראת הגעתנו לביקור מולדת, שכרגע צפוי ביולי, אני אפרסם רשומה שבה אחלוק עם קוראי הבלוג את מיטב הגדג'טים האמריקאים לבישול ואפייה, מיטב הדברים המגניבים שיש באמריקה ופחות נגישים בארץ אותם התחלתי לאסוף כבר במזווה הביתי (לדוגמא רדיד אלומיניום לאפייה ובישול שכלום לא נדבק איליו והוא עמיד בטמפרטורות הגבוהות מנייר אפייה, שקיות זיפ-לוק למיניהן, חומץ בלסמי לבן שמשדרג כל רוטב לסלט, ממרח מרשמלו, "פיצפוצי שוקולד" בטעמים שונים, עטרות נייר, בדוגמאות, לאפייה שלא בתבנית שקעים ועוד).


עכשיו נעבור למתכון הרשומה שלשמו התכנסנו והוא פאבלובה. את הפאבלובה אני מכינה על פי המתכון מהספר של אורנה ואלה שאני מאד אוהבת את הטעם שלו. במתכון מוסיפים חומץ לבן ואני מוסיפה חומץ שמפניה שהוא מאד עדין ומעניק טעם וריח מאד יחודיים למרנג. בארץ היו יוצאות לי פאבלובות בצבע שנהב, אף פעם לא הגעתי לצבע לבן צחור. הפעם הגדלתי לעשות ויצאו לי פאבלובות קארמלית במיוחד, הודות לתנור נטול פונקציית טורבו (כך שייבוש המרנגים היה ארוך ובטמפרטורה גבוהה מדי),לפחות יצא טעים.
אני אוהבת להגיש את הפבלובות עם קרם פטיסייר שיכול להיות על בסיס קמח או קורנפלור (אני מעדיפה קמח אך הפעם זה היה קינוח לליל הסדר) על פי מתכון של אוסף המתוקים של "על השולחן", ועם פרי שישבור את המתיקות, הפרי הנבחר הפעם (שוב ליל הסדר) היה תות שנחתך והתיחד עם כמה כפות סוכר לקבלת תותים ברוטב מתוק חמצמץ.
מצרכים: 

4 חלבונים מביצים מס' 2 (160 גרם)

קורט מלח

¾1 כוס (180 גרם) אבקת סוכר (מסוננת)

1/2 כפית תמצית וניל

1 כפית חומץ הכי עדין שמוצאים (כמו שמפניה)

½2 כפיות קורנפלור 

הכנה:

מקציפים את החלבונים עם המלח לקצף סבוני (כמו בועות סבון, ממש תחילתו של הקצף) ומוסיפים כף אחרי כף של אבקת סוכר. מוסיפים את החומץ ותמצית הווניל ומקציפים עוד מספר דקות לקצף מבריק ויציב.

 מוסיפים את הקורנפלור תוך כדי סינונו (ניפוי) ומקפלים את התערובת למשחה מבריקה.

מעבירים את הקצף לשק זילוף גדול (הכי כיף אלו החד פעמיים, זולים ורב שימושיים אם לא מתעצלים לנקותם מיד) ומזלפים עיגול מהמרכז פנימה על נייר אפייה (ניתן לסמן עיגולים של תחתית ספל בצד הנגדי של נייר האפייה) ואז מזלפים את קירות הפאבלובה על שולי העיגול.

אופים תחילה ב-150 מעלות צלזיוס כעשר דקות ואז עוד שעה ב-100 עד שהמרנג מתקשה. פה יש לשים לב שאיש איש ותנורו הוא! אם רוצים מרנג צחור אופים בחום נמוך גם ארבע שעות לייבוש מלא. יש שאוהבים שהמרנג אינו דיקט ומרכזו רך ואז ניתן לקצר בזמן הייבוש. אני מציאה לאפות ומדי פעם לבדוק - ניתן להוציא את המרנגים מהתנור לחכות שיתקררו קלות, לנתק מרנג אחד (את השאר להחזיר לתנור), להניח לו לקרור מלא (המרנג יתקשה עם התקררותו), לטעום ולהחליט אם להמשיך או לא.

דיקטים בצבע קרמל עמוק:

להגשה רוטב פטיסייר 

4 חלמונים

500 מ"ל חלב

6 כפות קונפלור (50 גרם) או 5 כפות קמח (40 גרם)

חצי כוס סוכר (100 גרם)

מקל ווניל (או כפית תמצית)

בקערה מערבבים את החלמונים והקורנפלור/קמח. 

בסיר מרתיחים את החלב, הסוכר ומקל הווניל. כשרותח מוציאים את מקל הווניל, מגרדים את תוכנו בחזרה לסיר ואז משווים טמפרטורות עם החלמונים, כלומר יוצקים לאט ובזהירות מהחלב הרותח לחלמונים (לאט, זה אומר שעושים זאת בשלבים ולא כל החלב לחלמונים - כל פעם כף עד שתיים ומשם בהדרגה מעלים את הכמות המוספת) עד מחצית מכמות החלב. עכשיו מעבירים את החלמונים עם החלב לסיר עם שארית החלב תוך כדי ערבוב לא פוסק. מחזירים לאש קטנה, בינונית ומחממים (ערבוב מתמיד אני מזכירה) עד שהתערובת מסמיכה (היא רק צריכה להתחיל להסמיך ואז ממשיכים לערבב לא על האש והיא מסמיכה עוד קצת) לקבלת מרקם של פודינג. מעבירים לקערה ומקררים מכוסה ביריעת ניילון נצמד (יש להניח את היריעה על הקרם שלא יווצר קרום על הקרם), אני מקררת לילה במקרר.

למחרת אני מקציפה 100 מ"ל בערך של שמנת להקצפה עם כף סוכר ומאחדת ביניהם (ניתן לשחק עם כמות הקצפת לפי הטעם והמרקם הרצוי - יותר קצפת הקרם יוצא אורירי יותר ועדין יותר בטעמו). 

כמה שעות לפני חותכים תותים, מפזרים כמה כפות סוכר ומחכים בסבלנות (במקרר או בחוץ):

 להגשה - יוצקים תלולית מקרם הפטיסייר, ממלאים אותו בקרם נוסף ומעל מניחים תותים עם הרוטב הנפלא שנקווה בתחתית הקערית (ניתן לחזק בליקר תפוזים איכותי כשאין ילדים בסביבה) ומגישים מיד.

בקיצור:

מצרכים למרנג: 

4 חלבונים מביצים מס' 2 (160 גרם)

קורט מלח

¾1 כוס (180 גרם) אבקת סוכר (מסוננת)

1/2 כפית תמצית וניל

1 כפית חומץ הכי עדין שמוצאים (כמו שמפניה)

½2 כפיות קורנפלור 

1. מקציפים את החלבונים והמלח, כשמתחיל להיווצר קצף מוסיפים את אבקת הסוכר כף אחרי כף.

2. מוסיפים את החומץ ותמצית הווניל ומקציפים עוד מספר דקות.

3. מנפים קורנפלור ומקפלים אותו לקצף.

4. מזלפים על נייר אפיה ואופים 10 דקות ב-150 מעלות ועוד שעה עד שעתיים ב-100 מעלות.

רוטב פטיסייר 

4 חלמונים

500 מ"ל חלב

6 כפות קונפלור (50 גרם) או 5 כפות קמח (40 גרם)

חצי כוס סוכר (100 גרם)

מקל ווניל (או כפית תמצית)

בקערה מערבבים את החלמונים והקורנפלור/קמח. 

בסיר מרתיחים את החלב, הסוכר ומקל הווניל. כשרותח מוציאים את מקל הווניל, מגרדים את תוכנו בחזרה לסיר ואז משווים טמפרטורות עם החלמונים, מעבירים את החלמונים עם החלב לסיר עם שארית החלב תוך כדי ערבוב לא פוסק. מחזירים לאש קטנה, בינונית ומחממים עד שהתערובת מסמיכה. מעבירים לקערה ומקררים מכוסה ביריעת ניילון נצמד (יש להניח את היריעה על הקרם שלא יווצר קרום על הקרם), אני מקררת לילה במקרר.

מצות בקרמל ושוקולד

קודם כל, חג אביב שמח! הפעם זהו מתכון שבאמת נחקר על ידי לעומק. בדרך כלל המחקר המולקולרי שלי נעשה במעבדה ובמטבח אני בעיקר עקרת. הפעם הלכתי על מתכון בדרגת קושי קלה, כך נכתב בשלל המקומות שפירסמו מתכון זה ואני שכה חפצתי במצה טעימה (כי אני הרי שונאת מצות ידועה שלא מתקרבת אליהן חוץ מלברכות בליל הסדר) שאוכל להכיר גם ליתר חברי הבינלאומיים התלהבתי מאד מהשילוב של הקרמל, השוקולד, זמינות המצרכים ואופן ההכנה הקל. לבסוף הכנתי מתכון זה 4 פעמים, מהם הפעם הראשונה מצאה את מיקומה בפח הזבל וזה כמובן לא מאי דיוק המתכון אלא מההתחכמויות שלי, שהרי במתכון רשום בפרוש 250 גרם חמאה על 5 מצות ואני שמתי 115 (זה סטיק אחד, לא שקלתי בדיוק 115). כך שקיבלתי הפרדת פאזות גמורה של שומן צף מעל הסוכר הכביכול נמס. בפעם השניה כבר שמתי 175 גרם שראיתי במתכון אחר עם כוס סוכר חום ממתכון שלישי ולמזלי הצליח לי והיה לי מה לחלק למארחת המקסימה של ליל הסדר - אילת מהבלוג make my day ולמשפחה הנוספת שיחדיו היינו מסובין לסדר, היה נעים, חי רועש וכיפי. כך שהפעם חקרתי את המתכון לעומקו ויש לי את הנוסחא המנצחת, כולל מצגת תמונות עם איך לעשות ולא לעשות וגם כמה הבנות על מה טעים יותר. כמובן שבסוף יפורסם מתכון שאינו מכביר במילים.

לאחר קיטורי הרבים אני רק אוסיף שהכנתי את המתכון 4 פעמים כי התוצאה מעולה!!!! אני כבר ממש לא שונאת מצות כי אם נלהבת מצות, הפעם הראשונה בחיי שקניתי חבילת מצות גדולה (5 חבילות קטנות) ואף מצה לא תלך לפח. המתכון מאד מתאים לניצול מצות הפסח, גם כאלה שספגו לחות במהלך החג. התנור מיבש את המצות ומתקבל תענוג שקשה להפסיק, ממתק מתוק ומעט מלוח (זה ממש טעים!) שמתפצפץ בפה, יאמי. ועכשיו לאחר אבטחת האיכות שעשיתי למתכון אין סיבה לא לנסות בבית. המתכון הוא קל אך מריחת הקרמל, השוקולד ואז חתיכת המצות זה קצת פצקריי אבל שווה.

המצרכים הם: כוס סוכר חום (ניסיתי גם עם חצי לבן ויצא פחות טעים - מתוק מדי), 170 גרם חמאה מלוחה או חמאה לא מלוחה פלוס רבע כפית מלח (200 גרם זה סבבה למי שלא רוצה לשקול) שוקולד מריר/חלב/לבן (מה שאוהבים) לציפוי ואגוזים אם רוצים ומצות (בין 6 ל-7).

מתחילים, בסיר מביאים לרתיחה את הסוכר והקרמל ואז מבשלים 3 דקות - כמה פשוט, פה הסתבכתי: החמאה מכילה שומן וגם מים (מי חלב) שהינו חשוב מאד לקרמל, כאשר צימצמתי בפעם הראשונה את כמות החמאה, צימצמתי גם את כמות המים כך שלאחר הבישול המים התאדו והתערובת נפרדה לקרמל ושומן. בפעם השניה הוספתי יותר חמאה וגם למזלי השתמשתי בסוכר חום שמכיל גם מים ובכך קיבלתי את הקרמל הרצוי, בפעם השלישית השתמשתי בסוכר חום וסוכר רגיל עם אותה כמות חמאה והכל היה בסדר כשהתחלתי למרוח את הקרמל ובמצה האחרונה הכל נפרד שוב (שארית המים החשובה התאדתה ובום - נשבר). בתמונה 1 רואים איך הכל מרוח יפה וב-2 גושי קרמל עם חמאה מסביב,תמונה 3 מראה את המצה לאחר האפיה בתנור בו הכל ביעבע בכיף ובתמונה 4 יש את המצה רגע לפני שבירת הקרמל שבו כבר אין מים לקבלת הביעבוע והקרמל גושי.

הנה תהליך הכנת הקרמל בסיר:

בתמונה הראשונה רואים שהסוכר אינו מתערבב עם חמאה עד לתחילת הרתיחה בתמונה מספר 3 וברתיחה בתמונה 4, תמונה 5 היא לאחר בישול של דקה, תמונה 6 - שתי דקות ותמונה 7 לאחר תום שלושת הדקות הרשומות במתכון - הכל טוב ויפה עד שלאחר מספר דקות לפני שסיימתי להשתמש בקרמל הוא נשבר ומת בתמונה 8.

בפעם הרביעית הוספתי רבע כפית מים וראו פלא:

מיד לאחר שהחמאה התמוססה הכל היה אחיד, קל למרוח את המצות, בעבוע נהדר בתנור בתמונה מספר 5 (ולכן יש לעטוף טוב את התבנית, אני השתמשתי פה בנייר אפייה שעשוי מאלומניום - זה אינו רדיד אלומיניום רגיל, מי שגר בארה"ב - מומלץ בחום) ובתמונה 6 הכל מוכן יפה ושזוף :). אז לסיכום ענין הקרמל, המים הינם מרכיב חשוב, אבל אם מוסיפים כמות גדולה מדי של מים הקרמל יהיה נוזלי מדי ובכך לא יתמצק על המצה (לא תתקבל מצה מתפצפצת כי אם ספוגית) וגם שכבתו תהיה דקה מדי ולכן חשוב להוסיף רק מינימום של מים.

עכשיו נותר לצפות את המצות בשוקולד (אפשר גם בלי וניתן לאפות את המצות המרוחות בקרמל עם אגוזים בתנור). את זה עשיתי על ידי פיזור שוקולד על הקרמל החם ולאחר מספר דקות מריחה של הקרמל עם מזלג ועם מברשת אפיה - ניתן להשתמש רק במזלג אם רוצים שכבת שוקולד עבה יותר. משמאל רואים מצה עם שוקולד, מימין לאחר המריחה במזלג ולמטה מצה לאחר שנמרחה עם המברשת.

עכשיו ניתן לקשט בשוקולד לבן, אגוזים וכטוב על ליבכם. השוקולד הלבן זולף לאחר מריחת השוקולד המריר ובעזרת מזלג התקבלו הגלים.

עכשיו מניחים בצד או במקרר במקרה של שרב עד שהשוקולד מתקשה (בגלל שזה אינו שוקולד מטומפרר הוא מתקשה לגבישים שונים וכך הוא מתמוסס בחום היד ולא רק בחום הפה) ואז ניתן לחתוך את המצה לחתיכות בגודל הרצוי.

בקצרה:

1 כוס סוכר חום

170 עד 200 גרם חמאה

רבע כפית מים אם צריך

7 מצות מסדרות על תבניות ממוגנות מפני קרמל (שיהיה קל לנקות)

שוקולד שאוהבים חתוך לקוביות

אגוזים לקישוט ולטעם

בסיר בינוני מביאים לרתיחה את הסוכר והחמאה ומבשלים עוד 2 עד 3 דקות. יוצקים את הקרמל בצורה אחידה על המצות - זהירות מכוויות.

אופים בחום בינוני של 150 צלזיוס/350 פרנהייט עד 15 דקות (אצלי לקח 12 דקות, לשים לב שלא נשרף), עד שכל הקרמל מבעבע ומעט שחום.

מוציאים מהתנור ומפזרים את השוקולד, מחכים מספר דקות ומכשנמס מורחים על המצה בשכבה אחת, מפזרים אגוזים ונותנים לשוקולד להתקשות.

חותכים ושומרים בכלי אטום.

לפני סיום - למי שלא מכיר את החרוסת האולטימטיבית של יהדות עיראק - סילאן (דבש תמרים) Date syrup (אצל הפרסי) ואגוזי מלך גרוסים עם מצה - כמה פשוט אבל טעים פחד. יש לי תמונות של הגוזל מתענג על מצה, טובל ומוצץ את הסילאן (בלי אגוזים) - עיראקי בלונדי לתפארת!

* את התמונה מקשטים כמה ארנבוני מרשמלו שקשורים לפסחא - זה כל כך חמוד הארנבונים, הביצים הצבעוניות ושלל קישוטי הפסטל והכי טעים זה ביצי השוקולד של קטבורי שיש כאלה עם מילויים טעימים. אבל עדיין, אין כמו בארץ!