RSS

יום שני, 25 במאי 2015

הלחם של ברקלי


היום אנחנו חוגגים שנה בצפון קליפורניה, ברקלי. המעבר לפה היה פשוט בעשרות מונים מאשר המעבר לסן דייגו מהארץ. הלם תרבות בקטנה אבל עדיין, עברנו משכונת לה-הויה בסן דייגו למערב ברקלי באזור החם של ההומלסים. בשבוע הראשון למעבר חסר בית צעק אליי ואחר דפק בחלון ובדלת ב-5 בבוקר עם אלה ביד. חיפוש הדירה היה טראומתי והדירה שגרנו בה היא הדירה היחידה שהשגנו חוזה לחתימה. כל דירה שהגענו היו עשרות (בלי הגזמה) של משפחות עם צ'קים שלופים. ארבעה חודשים לקח לי לאקלם את הילדים ולמצוא גן מתאים למספר שתיים, ראיתי כ-12 משפחתונים וגנים והמרחק בין מה שהורגלתי בסן דייגו למה שמקובל בברקלי הוא רחוק בכמה מאות דולרים בחודש פלוס 3 שבועות חופש על חשבוני והדובדבן שעל הקצפת - שעות ההתנדבות השנתיות. כן משפחתון בבית של מישהי, אני צריכה גם לשלם על חופשה וגם לבוא לנקות את הגינה או את הבית שלה שככה יהיה לי בכיף לראות איך הכסף שלי עובד עבורי. זה מה שנקרא פה community - קהילה (ועל זה אמרתי עאלק!, איזה ערסית). כל החוויה הזו לוותה תמיד בחיוך ענקי והמשפט שהפך מתועב מרגע לרגע "וולקאם טו ברקלי!".

שנה מאז וכמובן כל הלבטים אם חוזרים או נשארים ומה לעזאזל יהיה בעתיד ואיפה אני אעבוד, עדיין עימנו. מפה לשם החלטנו על שנה נוספת בניכר ועברנו משכונת המצוקה המתחדשת (אתר בנייה על הבית) לגבעות של ברקלי, כמו שאמרה חברתי עם נוף בדיוק כמו בנהריה! אבל בנוף יש גם את הגולדן גייט והביי-ברידג', מן תמונה ענקית שתלויה לה בסלון, תמונה מהפנטת שמשתנה ללא הרף עם מכוניות צעצוע ורכבות קטנות שנוסעות למולנו וסן פרנסיסקו על המים.



יש הרבה דברים שהם בסדר אבל יש גם דברים נהדרים שהדובדבן בקצפת עבורי הוא המונטריי מרקט - סופר צפוף שבו יש סחורה טרייה ומטורפת של פרות וירקות בעיקר מתוצרת מקומית אך גם יבוא של דברים אקזוטיים. מעבר שלם של פטריות, 10 סוגי עגבניות לפחות, 3 סוגי קייל, גזרים טריים מלאים טעם עם גבעולים ירוקים והכל עונתי ומרגש ביותר. המון אורגני אך אפשרי בזהירות לקנות רוב שאינו אורגני לצרכנים כמוני. עוד דבר אהוב פה זה הלחם. בעוד שסן דייגו התברכה בלחם רך בשקית פה יש כמה מאפיות נהדרות עם לחמים ארופאים עם קרום מתפצח. הלחם האהוב עלי הוא חמוציות ואגוזי מלך של ACME והוא לעולם יהיה עבורי הלחם של ברקלי.





לחם שאור מלא, עשיר בחמוציות ואגוזי מלך

מתכון בסיסי של לחם על בסיס מחמצת

בלחמים בברקלי השתמשתי ב100% קמח מלא גם לסטרטר וגם לבצק.

חמוציות ואגוזי מלך לרוב







יום ראשון, 15 במרץ 2015

טופו בחמאת בוטנים וירקות


את המנהג המקומי של ארוחות ערב מבושלות אימצנו בחום. הבעל תמיד שמח לארוחה חמה והילדים שחיים על סנדוויצ'ים ופירות למיניהם במהלך היום מאד שמחים להתישב לארוחת ערב משפחתית עם הרבה אהבה שזה המרכיב המיוחד במנות הביתיות שלנו. במסגרת הייעול והחיפוש אחרי מתכונים קלים ומהירים אבל גם טעימים ומנחמים הגעתי למתכון הבא. מאז שגיסתי היקרה והצמחונית לשעבר (היום טבעונית) הגיע להתארח בביתינו הטופו נכנס אצלנו לצלחת והפך להיות אורח שבשגרה. הוא קליל ומתאים לי מאד לארוחות ערב, מצאתי שאם צורבים אותו יפה תחילה אז יש לו מרקם וטעם מעולים שמשתלבים היטב בכמה וכמה מתכונים. אז הנה המתכון הראשון מבין שניים שנמצאים פה בדרך קבע.

מגישים עם אורז דביק או איזה אורז שאוהבים/ יש בבית. הרוטב סמיך וקטיפתי מעניק למנה הזו אופי מפנק ומאד מנחם. הירקות הם ירקות קפואים כך שזמן הכנתם הוא אפס, אפשר להשתמש בכל לקט ירקות קפואים שאתם אוהבית וכמובן להחליף עם ירקות טריים למי שיש זמן. רק לשים לב לא לבשל יותר מדי, המנה צריכה להיות עדיין מעט קראנצית וכך גם הצבעים היפים נשארים.

באשר לטופו אני משתמשת בקוביה של טופו קשה firm שאותו אני צורבת במחבת. הבעיה פה היא שלא כל מחבת עובדת וצריך ציפוי כזה שקרום הטופו שנוצר לא ידבק. הדרך השנייה לצריבת קוביות הטופו היא פשוט בתנור. מניחים על נייר אפייה וצורבים בגריל לכמה דקות עד שמשחים. אפשר להפוך ולהשחים את הצד השני בהתאם לכמות הזמן והסבלנות שעומדת לרשותכם.
שורה תחתונה - נא לבדוק את המחבת לפני שמקבלים עיסה ומחבת אקסטרא שצריך לנקות.

את הרוטב ניתן להכין מראש ולזרוק למחבת. מקצר את הכנת המנה בחצי.

מצרכים לרוטב:

2 כפות גדושות חמאת בוטנים
1 כף רוטב דגים (ניתן לוותר אבל מעשיר אם יש)
2 כפות חומץ אורז (כל חומץ יעבוד)
2 כפיות גדושות סוכר חום
1 כף רוטב צ'ילי מתוק
1/3 כוס סויה
2 שיני שום
1/2 כפית שמן שומשום
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון

מערבבים עם מזלג תחילה את חמאת הבוטנים בקערת מרק עם 3 כפות נוזל ואז אפשר להוסיף את שאר המרכיבים ולהמשיך לערבב בקלות. מתקבלת משחה נוזלית.



לקט ירקות קפואים (ברור שטריים הולך גם) - 3 כוסות מלאות
חבילת טופו (450 גרם/ 1lb) חתוכה לקוביות של 1 ס"מ מרובע לערך - חותכים רצועות לאורך, רצועות לרוחב ואז מעבירים סכין באמצע ההטופו:


לאורז:
2 כוסות אורז בסמטי (4 כוסות מים) או כוס וחצי אורז דביק (2 כוסות מים).
שוטפים את האורז היטב במסננת ומניחים בצד. לאחרונה למדתי ממיכל שקודם מרתיחים את מי הבישול, מוסיפים את האורז השטוף ומכסים, מביאים שוב לרתיחה ומנמיכים על אש נמוכה עד שנספגים כל המים. את האורז הדביק בכלל לא מתבלים והרוטב מעניק את כל הטעם. את האורזים האחרים אני כן מתבלת במלח (המים צריכים להיות מליחים, כלומר מלוחים כמו מי ים), פלפל ומעט שמן (כף).

במחבת מקפיצים ומטגנים את הטופו עד שמשחים יפה מרוב הכיוונים (שוב, נא לבדוק אם הטופו לא נדבק למחבת! אם הוא נדבק אז משחימים בתנור ומוסיפים אותו לירקות שהוקפצו דקה במחבת),
מוסיפים את הירקות, מקפיצים עוד קצת שהכל יתאחד, מוסיפים את המשחה של חמאת הבוטנים ומערבבים היטב.
מכסים על אש בינונית עד שהירקות רכים דיים, אני מחכה לברוקולי שיאבד טיפונת מהצבע הירוק הזוהר - כעשר דקות. לא לחכות יותר מדי שהירקות לא יהיו סמרטוטים אפרוריים :(


מגישים מעל האורז.
בתאבון!


יום שלישי, 24 בפברואר 2015

פיתות מקמח מלא


ברשומה הקודמת של החומוס גם אפיתי את הפיתות הללו אבל יצא שהתפחתי אותן הרבה יותר מחצי שעה לפני האפייה, וכך קיבלתי פיתות עם כיס אבל דופן אחת עסיסית בעוד הדופן השנייה הייתה דקה ויבשה מה שהוביל לפיתה מאכזבת. היום הכנתי את הפיתות שוב, בדיוק לפי אותו מתכון והפעם בדיוק חצי שעה לאחר שסיימתי לרדד את הכדורים הכנסתי אותן לתנור וקיבלתי פיתות עם כיס, בשרניות ורכות כמו פיתה במאפייה. ועכשיו הן יכולות להצטרף לבלוג.

בזמן האחרון אני מבלה המון בחברתה של מיכל ונהנית מכל רגע. לאט, לאט מחלחלת הגישה שלה לאוכל וגורמת לי ולבני משפחתי לאכול יותר חלבונים ופחממות מורכבות ולרדת בצריכת הפחממות הריקות דבר שאני מאד מחבבת. בשל חיבתי להכרתי למיכל הפיתות בביתינו הן מקמח מלא (חצי מלא, חצי לבן) והן לא טעימות פחות מפיתות מקמח לבן, הן רכות ועסיסיות אבל גם בעלות נוכחות שהקיבה מזהה.

את המתכון של הפיתות הרכבתי כרגיל מוריאציה על שילוב מתכונים שמצאתי ברשת. הכל התחיל בבצק של פיצה מהבלוג של הילה (ביסים) שהוכנס כבסיס עבה לפיצה וקיבל כיס. מהקבוצה המטורפת (30 אלף חברים) בפייסבוק של אמהות מבשלות עם כאלו שהעלו את הפיתות המושלמות שלהן עם מתכון והנה קיבלתם מתכון לפיתה מחצי קמח לבן וחצי קמח מלא, טעימות ומנחמות.

חומרים ל-16 פיתות (קוטר של 12 ס"מ)

500 גרם קמח רגיל (או קמח לחם)
500 גרם קמח מלא
4 כפות שמן זית
30 גרם (3 כפות) שמרים יבשים
3 כוסות מים חמים (750 מ"ל/750 גרם)
2 כפיות מלח
1 כף סוכר חום

הכנה:
1. (בימי החורף מאד ממליצה להעיר את השמרים היבשים באמבט חמים ורק אז להוסיף אותם לתערובת, כך הבצק תופח גם סתם בחדר בלי שום עזרה וחימום. בקיץ אפשר לוותר על השלב הזה.) בכוס שמים את השמרים היבשים ומוסיפים חצי כוס מים פושרים (טמפרטורה חמימה, קצת יותר מטמפרטורת הגוף), מערבבים היטב.
2. בקערת המיקסר עם וו לישה שמים את הקמחים, המלח, השמן, הסוכר, שתיים וחצי כוסות מים ואז את תערובת השמרים.
3. לשים היטב לקבלת בצק רך מאד (לא נוזלי, אבל מאד מאד רך ודביק).
4. מכסים ומתפיחים להכפלת/השלשת נפח (בערך שעתיים)
5. מחלקים ל-16 חלקים שווים (בערך 100 גרם לכל חתיכה).
6. מכדררים כל חתיכה.


7. מתחילים מהכדור הראשון שיצרנו ופותחים כל כדור בעזרת מערוך לפיתה בעובי 0.5-1 ס"מ.



8. מעבירים כל פיתה לנייר אפיה ומכסים במגבת.
9. מתפיחים חצי שעה (אחרי בערך 20 דקות מתחילים לחמם את התנור)
10. מחממים תנור לחום מקסימלי (250 צלזיוס/ 500 פרנהייט) ואופים את הפיתות בערך 10 דקות עד שהן מקבלות כיס ומשחימות מעט.
11. מוציאים מהתנור ועוטפים במגבת.



הנה תקריב:


אגב, סוף סוף אני יכולה לאמר בפה מלא שאני ממש ממש אוהבת את ברקלי. זה כל כך קסום הסיפור הזה של עונות שנה שלקראת החורף הכל היה מוצף בעלים בצבעי ירוק, צהוב, כתום, אדום וחום, העצים נותרו עירומים ומסכנים ועכשיו העצים הללו מכוסים בפרחים קטנים/גדולים, לבנים/ורודים/סגולים/ אדומים, החמציצים פה הם מרבדים בכל פינה, הכל ירוק ומשמח מאד.
הגוזלים שלי מרוצים במסגרות, הגדול בבית ספר ציבורי של ברקלי, עם תוכן סובלני מדי. הוא כבר ראה הצגות שהומחזו על ידי ילדי כיתה ה' בנושא של טרנסג'נדרים וגזענות, כולל מוות של ילדים ועוד נושאים קשים. בהתחלה חששתי מאד אבל בפועל הם עושים את זה מצוין!
השבוע התנדבתי בכיתה והילדים הכנו פורטרט עצמי, עזרתי להם לערבב צבעים לקבלת גוון העור שלהם. על השולחן השארתי צלחות במגוון צבעים שהתאימו לגוון עורם של סינים, גרמנים, אפרואמריקאים, איטלקים, ילדי תערובת וגם ישראלי אחד. הילדים מתיחסים לצבע העור כווניל ושוקולד :).
בקרוב אני חוזרת למעבדה, מקווה שהפעם יהיה מוצלח יותר מהפעם הקודמת (את האמת זה די בטוח שיקרה וזה לא חוכמה. מקווה שיהיה מעולה!). ומאד מקווה להמשיך עם הבלוג בתדירות שבועית.

מי שרוצה לעקוב אחרי באינסטגרם החדש שלי (zafrirel), מוזמן, מאד אוהבת את המדיה הזו, מעלה תמונות של בישולים, של הילדים, חוג הכדרות שלי והרבה של ברקלי.